הכתב והקבלה · בראשית · פרק 23 · פסוק 3

ויקם מעל פני מתו. כשרצה להעריך דברי מבוקשו להשגת מקום קבר, העמיד עצמו סמוך לצד מתו במקום שפני' מגולה ונראה לעין, דבזה ירכך לבב שומעיו ונקל לו יותר להטות דעתם למלאות מבוקשו (ער שטעללטע זיך נאהע דעם אנגעזיכטע זיינער לייכע) ולשון יב"ע וקם אברהם מן מחמי אפין על מיתו - מלת מעל כמו מעל למזבח הקטרת (דה"ב ב"מ י"ט) שפירושו סמוך לו כמו ועליו מטה מנשה, וזבחת עליו, (ע"ש ר"ש ב"מ). וכן שרפים עומדים ממעל לו (ישעיהו ו׳:ב׳) וכ"כ הגר"א שם שהוא בד"מ כמו בתלמוד דרש ההוא גלילאה לעילא מר"ח, שאול וכו' לעילא מר' תנחום (שבת למ"ד) לפי שר"ח ישב והוא עומד, וכמ"ש והוא עומד עליהם, ומזה הפרד נא מעלי, סורו מעל אהלי האנשים - ולשון קימה ישמש גם על עמידה שאינה אחר ישיבה ושכיבה, רק לענין הכנה וזירוז והתחלת פעולה, וקמת ועלית, קום קח את אשתך, ויקומו לפני משה - ורי"א כתב שהי' אברהם מוטל על פני מתו עיניו על עיני' פיו על פי' ובוכה וצועק על פרידתה, ואמר הכתוב כי אברהם עצר ברוחו לדבר אל בני חת, ובדרכו תרגמו הלועזים (שטאנד אויף פאָן זיינעם טאָדטען). ודרך זה מגונה לאיש ההמוניי מכש"כ לאברהם: