הכתב והקבלה · בראשית · פרק 43 · פסוק 11

אפוא. לדעת המפרשים המלה מורכבת משתי מלות מי פה, או כמו אי הבל אחיך לשון שאלה פה על המקום וטעמו איה פה, ואין המלה רק לתיקון הלשון וכמיותר, ערש"י כאן ובתולדות (כ"ז ל"ג) מי אפוא, ולרד"ק צריכים להוסיף שם אות וי"ו מי ואיפוא, ולדעתו אין לחתות כל לשון איפוא בכל המקומות בחדא מחתא, שיש מקומות שאין פרושו לשאלה, כי אי יש לפרשו לשון שלילה, כמו ולרוזנים אי שכר (משלי ל"א) דמלת אי היא בציר"י במדוייקים (כמ"ש המ"ש) שם דלא כר"ש ב"מ) וטעם איפוא, אין פה כלומר שהדבר אינו כאן (ניכט דא) וכשאמר (איוב ל"א) איפוא היית ביסדי ארץ טעמו לא כאן היית כלומר לא היית בעולם, וכן הן אני נשארתי לבדי אלה איפוא הם (ישעיהו מ״ט:כ״א) כלומר אלה לא הי' כאן (זיא ווארען ניכט דא). ע"ש רשב"ם. וכן איפוא פיך אשר תאמר (שופטים ט׳:ל״ח) תחלה יאמר בדרך לעג אי' כאילו יש לו מציאות במקום זולת מקום והוסיף לבאר בהחלט איפה כלומר איננו כאן (וואָ ? ניכט דא). וכן עשה זאת איפוא בני (משלי י' ו') טעמו אין כאן דבר אחר לעשותו כן זאת. וכן כאן, אם כן איפוא זאת עשו, אם כן הוא כדבריכם אין כאן שום דבר לעשות רק זאת, עמ"ש במי איפוא דיצחק, ובמה יודע איפוא דמשה (כי תשא, ל"ג ט"ז):