הכתב והקבלה · שמות · פרק 3 · פסוק 2

וירא מלאך ה'. המפרשים יאמרו כי לבת אש ראה תחלה, ואחר שנתחזק שכלו ראה את המלאך מתוך האש, ואחר שנתחזק עוד שכלו בראיית המלאך ראה במראה הנבואה כבוד השכינה, וז"ש וירא ה' כי סר לראות, ויקרא אליו אלהים, כי המלאך לא יאמר אנכי אלהי אביך; ודעת הרמב"ן כי מה שאמר וירא מלאך ה' אליו בלבת אש, ומה שאמר ויקרא אליו אלהים הכל אחד, כי המלאך הנזכר כאן הוא המלאך הגואל, שכתוב בו אנכי האל בית אל, והוא אמר כאן אנכי אלהי אביך אלהי אברהם, ויקרא במדה ההיא מלאך בהנהגת העולם, יעו"ש, ובדברי רב"ח, וכבר למדוני רבותינו שהוא ית' נקרא בשם מלאך, והוא נגזר משם מלאכה, להיותו ית' כביכול פועל מלאכת הבריאה, כמ"ש בביאורי בויחי בהמלאך הגואל (וכן מבואר במכדרשב"י [וירא דקי"ג] הכי נמי למשה בסנה, וכו'). ולדבריהם יש לפרש מלאך ה' מלאך שהוא ה', (אללווירקער, דער אללהערר) ופתחות האל"ף שיורה על הסמיכות איננו על הקנין שיושלם במלת של, אבל על הביאור, כסמיכות זבת חלב ודבש, שהמלה השני תוספת ביאור אל הראשון, במה היא זבה בחלב ודבש, וכן כאן השם, אדון כל ית' הוא המלאך, העושה כל.