הכתב והקבלה · דברים · פרק 9 · פסוק 25

ואתנפל וגו' ואתפלל וגו'. טעמו כאשר התנפלתי או התפללתי, שני הווי"ן יורו על התיחסות שני המשפטים זע"ז בבחינת הזמן, כמו ויהי ביום השלישי וישא אברהם, שענינו כאשר היה אז נשא (אלס, זאָ), כי התנפלו האמור כאן הוא בעצמו מה שהזכיר למעלה (פי"ח) ואתנפל. ודלא כמפרשים המחלקים בין שני נפילות אלו שהראשון נאמר על ארבעים יום אמצעיים מח"י תמוז עד כ"ט אב, כי באמת בהמשך זמן זה לא התעכב משה בהר מ' יום ומ' לילה, אבל היה במחנה ישראל, אשר עלי' נאמר (פ' כי תשא) ומשה יקח את האהל, כי אמנם שתי נפילות אלו שהן באמת אחת, היה בארבעים יום שניים לקבל הלוחות, שהתחילו מכ"ט אב וכלים ביהכ"פ, וכמו שהחזיר שתי פעמים נתינת שתי הלוחות בשני פסוקים זה אח"ז (לעיל יו"ד י"א) אף שאין כאן רק נתינה אחת. ולזה אמר כאן ארבעים היום וארבעים הלילה, בה"א הידיעה להורות על מה שהזכיר כבר מקודם. ואמר תחלה דרך כלל ואתנפל, וכאן חזר לומר ואתנפל ואתפלל להזכיר קצת מענין תפלתו, וכמ"ש רשב"ם שבא להודיע לישראל שמא תאמרו הלא חטא גדול כמעשה עגל הועילה תפלתו של משה וניצלנו, אף בארץ ישראל אם נחטא יועילו לנו תפלות הנביאים לכן אמר להם, כי עתה נתכפר להם כדי שלא יתחלל שמו פן יאמרו מבלתי יכולת וגו', אבל אחר שינחילכם את הארץ אם תחטאו יגרש אתכם מן הארץ, כי אז לא יהיה חלול השם לאמר מבלתי יכולת, אלא יאמרו ישראל חטאו לו כמפורש בפ' נצבים ויאמרו כל העם על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת ומה חרי האף וגו' על אשר עזבו וגו' ויתשם וגו' וישלכם וגו'. עיי' ראב"ע שכ' בדרך הפשט לא נתענה משה כ"א שמונים יום, וזה מסכים עם דברי פרקי דר"א ותדב"א שמבואר בשם הגר"א פ' כי תשא כי כן הוא העיקר:

אשר התנפלתי. אחר שאמר ואתנפל בא לומר עוד הפעם אשר התנפלתי, ואפשר דלשון התנפלתי משונה בהוראתו מלשון ואתנפל, שהראשון נפילה לתפלה, והשני נפילת המדרגה ופחיתת הערך (העראבגע- ווירדיגט) כמו איך נפלת משמים (ישעיהו י״ד:י״ב) ויפלו מאד בעיניהם (נחמי' ו') כי משה הכניס עצמו ג"כ בחטא העגל, על אשר לקח מדעתו את הערב רב מצרים בלתי שאלת קונו, והם היו המתחילים בחטא זה וישראל נמשכו אחריהם וכאמרו אליו לך רד כי שחת עמך אשר הוצאת, רד מגדולתך כי אתה המסבב לזה, גם חשב לו לעון ששיבר את הלוחות, לכן הוסיף אשר התנפלתי, ר"ל אנכי הסבותי נפילה לעצמי (איך זעלבסט ענטווירדיגטע מיך):