הכתב והקבלה · שמות · פרק 20 · פסוק 21

מזבח אדמה. מחובר באדמה שלא יבננו ע"ג עמודים או ע"ג בסיס. ד"א מזבח נחושת שממלאים חללו באדמה (רש"י ממכילתא), לפי' הראשון ענין הסמיכות כמו ציצת הכנף, חשב האפוד, שפי' ציצת המחובר בכנף, חשב המחובר באפוד, מזבח המחובר באדמה. ולפי' השני מזבח אדמה הוא בעצמו מזבח הנחושת, התם נקרא ע"ש צפויו החיצוני, והכא ע"ש מלואו הפנימי. וכן מזבח הפנימי יקרא ע"ש מקומו הפנימי, ונקרא מזבח הקטרת ע"ש דבר הנעשה עליו, ונקרא גם מזבח הזהב ע"ש הנעשה ממנו. וכן מנהג המקראות בכמה שמות. ובזה אין טענות הראב"ע בזה כלום:

וזבחת עליו. אצלו כמו ועליו מטה מנשה (רש"י ממכילתא), ובזבחים (ד' כ"ט) אמרי' וכי עליו אתה זובח אלא עליו כשהוא שלם אתה זובח ואי אתה זובח כשהוא פגום, ופי' רש"י שם והאי עליו בגינו ובשבילו קאמר, ולא ידעתי מזה משמעותא דבעי' שהמזבח יהי' שלם דוקא ולא פגום, ואפשר שכוונת רש"י בזה לפרש מלת עליו בשבילו, דהיינו לזרוק עליו, וכשהמזבח פגום אין ראוי לזרוק עליו (ע' רמב"ם פ"ג מפה"מ); ולולא דבריו הייתי אומר שדעת רבותינו לפרש מלת עליו לשון התעלות וחשיבות, כמו ואת עלית על כולנה, עלה אלהי' בתרועה, ומזה הענין עלי היו כולנה שאמר יעקב, שטעמו, בני המעולים והחשובים כבר הלכו להם ובאו לידי כליון כמש"ש, וכן כאן וזבחת עליו, וטעמו לדעת רבותינו שהזביחה תהי' כשהמזבח בעלויו וחשיבותו, והיינו כשהוא שלם בלי שום חסרון ופגם:

בכל המקום אשר אזכיר. אמרו בספרי (בנשא, ובסוטה ד' ל"ח) מקרא זה מסורס הוא, כל המקום אשר אבא אליך וברכתיך שם אזכיר את שמי, והיכן אבוא אליך וברכתיך בבית הבחירה שם אזכיר את שמי ע"כ. באמת הך דאין להזכיר שם המפורש חוץ לבית הבחירה ידעינן גם בלא סירוס המקרא ונניחהו על סדורו ונפרש: בכל המקום אשר אזכיר את שמי אשר אתן לך רשות להזכיר את שם המפורש שלי, שם אבוא אליך אשרה שכינתי עליך וכמ"ש רש"י כאן, ע"ש. אלא דלפירוש זה לא יהי' מבואר שגלוי השכינה היא הסבה הגורמת להזכרת השם לכן יסרסו רבותינו לשון המקרא בדרך שיובן ממנו שהזכרת השם תלוי בגלוי השכינה, ומזה יתילד כי גם בבית הבחירה אין מברכין בשם המיוחד במניעת גלוי השכינה, כמו שבאמת משמת שמעון הצדיק שלא זכו שוב לגלוי השכינה נמנעו הכהנים לברך בשם המיוחד (ע"ש בתו'), ודע אף שבהשקפה ראשונה נראה שלדעת רבותינו יסרסו המקרא גם יוסיפו מלת שם במאמר אזכיר, ויסירו משם מלת אשר, ויוסיפוהו במאמר אבוא אליך, ובאמת אינו כן לא יהפכו דברי אלהי' חיים לא יוסיפו ולא יגרעו, כי לא באו רק להביננו הכוונה האמתית שבמקרא ולעורר אותנו, אף שלפי סדר ההגיוני מקדימין את הנושא לנשוא, כאן הוקדם הנשוא לנושא, וילמדונו דעת ביאור מלת אשר, וזהו, כי באמת יש הוראות רבות למלת אשר, ומהם ייחוד המקום (אָרטסבעשטיממונג) וייחוד הזמן (צייט בעשטיממונג), כמו המה מי מריבה אשר רבו בנ"י (חקות כ'), ובמדבר אשר ראית (דברים), בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו (ישעיה ס"ד), מלת אשר בכל אלה המה מייחדים את המקום כמלת שם (וואָזעלבסט), אשר פצתה הארץ את פי' (עקב), בימים ההמה אשר יחזיקו (זכרי' ח'), אחרי כל זאת אשר הכין (דה"ב ל"ה כ'), בכל אלה מלת אשר מייחדים את הזמן (אלס, דא), ובשני הפנים האלה יתבאר מלת אשר כאן כי הוא משרת לשנים, במאמר אשר אזכיר, הוראתו ייחוד המקום, ובמאמר אשר אבוא הוראתו ייחוד הזמן, וזהו שכוונו רבותינו לחבר מלת שם במאמר אזכיר' ולהציג מלת אשר במאמר אבוא; ומעתה יצא לנו כנוגה ביאור המקרא על מכונו בלא סירוס וטעמו' רק שם אתן רשות להזכיר את שמי לעת בואי להשרות שכינתי עליך. ומצב המאמר כזה % ולהטעים יותר את המקרא לדעת רבותינו אומר לי לבי שבלשון בכל המקום יתואר במקרא כאן בית הבחירה, כי בכמה מקומות קרא את הבית המקודש בשמות המורות על האהבה והחבה יתירה עליו, כמו בית תפארתי (ישעיה ס') והי' עיני ולבי שם כל הימים, (מ"א ט'), ואמר (ישעי' ס"ב) לך יקרא חפצי בה, ואמר (תהלים) פה אשב כי אותי', ככה יקרא את בית הבחירה בשם: כל המקום, וטעמו המקום אשר ההשתוקקת עליו (ערווינשטער אָרט), ומלת כל ענינו כאן מן נכספה וגם כלתה נפשי, כלו עיני לאמרותיך, ויהי' תרגום המקרא (אים ערווינשענדסטען אָרט, דאזעלבסט ווילן איך מיינען נאמען נעננעל לאססען אלס איך דיר ערשיינען ווערדע), וטעם קדימת מאמר אזכיר את שמי אף שהוא הנשוא, יבינהו כל שנפשו מוכנת להתנוסס מרוח המליצה, ומי שחסר בו רוח זה אין כח בעט סופר למלאות אותו בו: