הכתב והקבלה · בראשית · פרק 48 · פסוק 16

ויקרא בהם שמי. לפי שכל האבות ובניהם ובני בניהם נקראו בשם עברים לפי תולדותם בעבר הנהר ונתיירא יוסף פן לא יקראו בניו בשם זה רק בשם מצרים אחר שנולדו שם לכן ברכם שיקראו בשם עברים כשאר השבטים (רי"א אשכנזי). ולדעת הסוברים כי אסנת אשת יוסף היא בת דינה שילדה משכם בן חמור החוי (עמ"ש ויגש מ"ו כ' אשר ילדה לו אסנת) אשר לפי שרש גזעם ישנו פגם גדול במנשה ואפרים עד שהיה אפשר לפקפק ביחוסם אם יחשוב אותם תוך שבטי ישראל, לכן ברכם יעקב ויקרא בהם שמי ושם אבותי, שלא יהיו נופלים מלהחשב בכלל שבטי ישרון, אבל יחשבו כאחד מבני יעקב וכן לאומרים שבני יעקב אחיותיהם נשאו אתי שפיר שבירך יעקב את אפרים ומנשה בברכה זו גם אם אסנת אמם בת פוטיפרע ממש היתה:

וידגו לרב. בלשון זה יש חזוק יותר מלשון ירבו כדגים, וכן התעיבו עול קשה יותר מלשון עושה עול נתעב, העמיקו סרה יותר מלשון מעשה סרה עמוקה וכן הרבה (רל"ש):

וידגו לרב. בכל הפקודים לא תמצאם יותר משאר השבטים, כאשר נפקדו במדבר ובערבות מואב, כי ברכת יעקב לרבוים לא היתה רק על זמן כניסתם לארץ, כאשר חתם בדבריו בקרב הארץ, ובאמת בהכנסם לארץ בשבע שנים שכבשו אז חלה עליהם ברכת יעקב, כי נתרבו כדגי הים שאין מספר לתולדותם, לכן אמר (יהושע י"ז י"ד) עד אשר עד כה ברכני ה', כלומר עד אשר נכבשה הארץ, ולכן השיבם יהושע לך היערה ובראת לך, וע"ז שפיר אמרו רבותינו (ב"ב קי"ח א') משום טפלא או משום עין הרע, כי בזמן לא כביר נתרבה עד כי חדל לספור. ופירוש רשב"ם שם במשום טפלא דחוק (הגר"א):