הכתב והקבלה · דברים · פרק 5 · פסוק 26

מי יתן. אין פי' כמו מי יתן והיה כל עם ה' נביאים, כי אין זה נאות רק לבן אדם המבקש השפעת הנתינה ממי שיש לו יכולת ליתן, אבל הוא ית' אשר לו לבדו היכולת להשפיע איך יאמר מי יתן. לכן נ"ל כי מלת יתן הוא מלשון איתן מושבך על הכח והגבורה, שעיקר שרשו שתי אותיות תן, ומזה שם מתנים על חלק העליון של הירך (אָבערהיפטע) שהוא מקום הכח והגבורה, ומזה אשר תנה הודך על השמים (תהילים ח׳:ב׳) כלומר עוז תפארתך נראה בשמים (כענין ועזו בשחקים, ברקיע עוזו) תנה לשון עוז, ועומד נגד מלת אדיר דברישא דקרא, מה אדיר שמך (ולמפרשים דשם צ"ל תנה תמורת נתת), ובמכדרשב"י (פקודי ר"מ) ויתן את אדניו, ויתן בתקיפו. וטעם מי יתן, הלואי שישארו תמיד בכח וגבורה הלזו (ווענן זיא דאך קראֶפטיג בלייבען) ללחום מלחמת ה', בל יפלו ברשת אשר יצר הרע פורש לרגלם, ויתחזקו להיות כל ימיהם יראת ה' על פניהם. ולא אמר יתנו בלשון רבים, כמ"ש אח"ז לבבם ולא לבביהם. וקצת דמיון לזה לשון המשנה (מכשירין פ"ו מ"ב) שימתינו שפירשו הרמב"ם לשון המתנה שיעמוד זמן ארוך ולא יפסד: