הכתב והקבלה · במדבר · פרק 16 · פסוק 5

ויודע ה' את אשר לו. המאמר סתום כי אין מבואר בו מי הוא זה הנקרא אשר לו, לכן הוסיף רש"י את אשר לו לעבודת לוי', וכ"כ רמב"ן והראב"ע כי היו נקהלים בעבור קדושת אהרן, ובגלל קנאת מעלת הלויים שהחליפם משה בבכורים, וקרח בכור הי', וקשר דתן ואבירם בעבור שהסיר הבכורה מראובן אביהם, ואלה נשיאי העדה היו בכורים כמ"ש הראב"ע, ואמר ויודע ה' את אשר לו שיודיע ה' אם הבכורים לו יהי' כמ"ש כי לי כל בכור, או שהחליפם בלויים כמ"ש והיו לי הלויים, יעויין בדברי המפרשים; הנה בכל אלה המקרא סתום, ואין דרך התורה לסתום אלא לפרש, לכן נ"ל שאין מלת אשר כאן מלת הטעם, אבל הוא שם דבר, הנפרד משרש אשרי מענינו השבח והתהלה, כמ"ש במקץ בויפתח יוסף את כל אשר בהם לדעת רז"ל, שהנפרד ממלת אשרי הוא אשר בח"פ וסגו"ל, והראינו סמוכים לדבריהם משם אשרה, ודלא כדעת בעלי הלשון האומרים שהנפרד הוא אושר בחול"ם וסגו"ל או אישר בחיר"ק ושורוק, או אשר בשש נקודות, יעו"ש. והדברים מבוארים יותר במכדרשב"י (בראשית מ"ט) אינון דפלחין לסיהרא איקרון עובדי אשרה על שום דכתיב באשרי כי אשרוני, וכיון שזכינו לביאור מלת אשר כמו באשרי כי אשרוני, יהי' טעם ויודע ה' את אשר לו. יודיע ה' את המאושר והמשובח בעיניו, אם הבכורים או הלויים משובחים להיות ראויים לשרת בשם ה'; ולכוונה זו שינו אונקלס ויב"ע לתרגם מלת אשר דכשר; וראוי לתרגם את אשר לו (זיינע פאָרציגליכען, געאכטעטען), ובזה המכוון מפורש באר היטב בלשון המקרא וא"צ לתוספה: