הכתב והקבלה · בראשית · פרק 40 · פסוק 13

בעוד שלשת ימים. ת"א ויב"ע בסוף תלתא יומין, וכ"ת לקמן (פ' י"ג), ואחד מחכמי הלשון מתקשה בזה, כי מלת עוד המחובר בבי"ת מורה בתוך המשך הזמן (ש"א ל"ב), בעוד הילד חי כ"ז המשך חיות הילד, בעוד כברת ארץ (בראשית מ"ח) בהמשך מקום לא היה יותר מכברת ארץ, וכן, (ירמיה ט"ו) באה השמש בעוד יומם בתוך שהיום עוד נמשך (ווייל, נאך), וכל זה לעד כי בעוד שלשת ימים פירוש בתוך שלשת ימים, לא אחר ג' ימים (ביננען), קודם שיכלו, לכן נאמר אחריו ויהי ביום השלישי, ואם תרגומו בסוף היה ראוי לומר ויהי ביום הרביעי, ע"כ. ואין זה טענה, כי שמוש הבי"ת משונה הוא, פעם יורה על תחלת הזמן, ופעם על האמצעי, ופעם על סופו, כמו בבואכם אל הארץ (במדבר), שנתחייבו בחלה מיד שנכנסו לארץ, ואומר (במדבר) בשנת הארבעים לצאת והוא היה באחד באב שהוא באמצע השנה, ואם לאו דוקא באמצעו הנה לא היה ג"כ לא בתחלתו ולא בסופו, ואמר (דברים) במועד שנת השמטה והוא במוצאי שביעית, וכן ברדת הטל ירד המן עליו, שהיה ירידתו סמוך לו מאחריו כי אחר שנפל המן על הטל בהכרח ירד הטל תחלה, וכן ובמלאת ימי טהרה (ויקרא י"ב) סמוך לו מאחריו, כמו כן כאן אות בי"ת במלת ביום השלישי אינו מורה על תחלתו ואמצעו רק על סופו ר"ל בסוף יום השלישי (יתרו י"ט ט"ז) פירוש בסוף יום השלישי והוא יום הרביעי שהוסיף משה יום אחד מדעתו (ע"ש רש"י), ומלת לשלשת שם כתקונו מספר יסודי, ואין צורך לדברי ראב"ע שם שמהפכו למספר סדורי, כאלו אמר ליום השלישי ע"ש, וסמוכים לזה שאמר (יהושע א') כי בעוד שלשת ימים אתם עוברים, וזה היה ביום שלשים של אבל משה, והוא ז' ניסן, ואמר שם (ד' י"ט) והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון (ועי' שם ג' וה' ברש"י), הנה מבואר כי מלת בעוד פירוש בסוף ולאחריו, וכן מתורגם שם בסוף תלתא יומין, וז"ל רש"י שם בעוד שלשת ימים בסוף שלשת ימים, בעוד שתהיו כאן שלשת ימים ואחר תעבורו, עכ"ד. וזה יסוד גדול בדרכי לשון, ומיושבים בזה כמה מקראות המוקשים, כמו וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית (אמור, ע"ש), וכי תכלה לעשר את כל תבואתך בשנה השלישית (כי תבא) וכמש"ש. ע"ש. - וקרוב לומר שהמתרגמים ביארו מלת בעוד מן עד ירח ולא ואפיל, ולא עדה עליו השחל, שענינם ההעברה והסרה, וטעם בעוד שלשת ימים כאשר יחלפו ויעברו שלשת ימים (נאך אבלויף דרייער טאגע) לכן תרגמוהו בסוף: