הכתב והקבלה · במדבר · פרק 21 · פסוק 10

ויסעו בני ישראל. היא הנסיעה שאמר למעלה פ"ד, ויסעו מהר ההר לסבב את ארץ אדום. הנה רש"י כתב (בגבולין של פ' מסעי) שאדום היה בדרום בצדו ומואב למעלה מאדום. והרבה הגר"א להשיב עליו (בפ' חוקת, ובפ' בלק מהדורא תניינא) והעלה כי עיקר הענין שאדום היה במקצוע דרומית מזרחית של ארץ ישראל, זוית צפונית של אדום בדרומית של ארץ ישראל, והר ההר למטה ממנה, וקדש עוד למטה ממנה קצת, ומדבר צין עוד למטה ממנה קצת, וקדש הוא קצה גבול ארץ אדום, ונתקרבו קצת להר ההר, שם מת אהרן ונסעו משם לסבב ארץ אדום, והלכו בצד דרום של ארץ אדום עד שבאו לאובות. ובדרך הזה היה צלמונה ופונון (ככתוב בפ' מסעי ל"ג מ"א מ"ב) ואובות היה בסוף גבול אדום, ולכן לא כתב כאן רק נסיעתו מהר ההר לאובות, ולא חשיב צלמונה ופונון לפי שנכללין בדרך זה, ולא חשיב רק שני הקצוות של ארץ אדום, ונסעו מאובות באלכסון קצת עד שבאו לעיי העברים, שהוא נגד מדבר מואב, ומואב היה כעין דלת, שהלך מואב נגד המזרח של ארץ אדום, והלך גם בצד צפון של ארץ אדום כרצועה רחבה עד ארץ ישראל. ונסעו מעיי העברים עד נחל זרד, ונחל זרד היה אצל ארץ מואב נגד גבול צפוני של ארץ אדום, שהוא נגד גבול דרום של ארץ ישראל, ומחמת שלא רצו מואב להניח לעבור ישראל בגבולם, הוכרחו לעבור את נחל זרד, ובאו לנחל ארנון, אשר הוא גבול בין מואב ובין האמרי, ונחל זרד נקרא (בפ' מסעי ל"ג מ"ה) דיבון גד, כי עד שם לקח גד לכן כתיב ביה וטרף זרוע אף קדקד, שלקח כמו זרוע, כי עד ארץ מואב אשר לקח סיחון לקח כל הרוחב עד הירדן, ואצל ארץ מואב לקח רצועה קצרה עד נחל זרד. ושם אצל נחל זרד תמו כל אנשי דור המדבר, כי שם התחלת גבול ישראל, והם לא יכלו לראות אפילו פירותיה. משם נסעו ובאו מעבר ארנון, וזה נקרא (בפ' מסעי ל"ג מ"ו) עלמן דבלתימה, ומתחיל לפרש: