הכתב והקבלה · דברים · פרק 1 · פסוק 29

לא תערצון מפניהם. מלת ערץ אין הנחתו הראשונה על השבירה כ"א על שפע כח גדול ועצום (געוואלטיג, אללמאכט), ושם התואר עריץ כמו פריץ, ונאמר לשבח ולגנאי, כמו וה' אותי כגבור עריץ (ירמיהו כ׳:י״א) פי' שעשה אותי לא כגבור פשוט כ"א כגבור עריץ שהוא נוסף על גבורתו עד שאין לשום דבר תקומה לפניו, על כן רודפי יכשלו, ומזה שעריץ הוא לשבח יתואר הבורא ית' בתואר עריצות, כמו ואת אלהי ישראל יעריצו (ישעיהו כ״ט:כ״ג) היינו התייחס לו יחוס שהוא עריץ בעל כח רב, כענין ותקדישו את קדוש יעקב (שם) דהיינו התיחס לו מעלת הקדושה; ויש עריץ לגנאי (געוואלטסמאנן) כמו ומיד עריצים תפדוני, והיינו בזמן שאינו סומך על מה ששורת הדין נותן רק משלים לו כל דבר בכחו ועוצם ידו יהיה ביושר או לא; ומענין העריצות לזולתו הוא מה שנאמר כאן, לא תערצון ולא תיראון מהם, והוא ענין יחוס העריצות לזולתו לומר עליו שהוא עריץ ומשופע בכח גדול לכן מתירא לעמוד לפניו, והוא מן הפעלים שהוסב תואר הפעל אל הנפעל, כמו לעולם בהם תעבדו, לא תעבד בו עבודת עבד שהענין נעבד ממנו, וכן תעיתי כשה אובד היינו נאבד, ארמי אובד אבי היינו מאביד, ובלשון חכמים החולץ ליבמתו היינו מקבל החליצה, כן לא תערוץ מפניהם ר"ל לא תחשוב שהם עריצים שתירא מפניהם (איהרע געוואלט ניכט אכטען), (רש"פ):