הכתב והקבלה · דברים · פרק 1 · פסוק 5

הואיל משה באר. שניהם פעלים עוברים, והיה ראוי ובאר בוי"ו החבור, וכמהו חמק עבר (ראב"ע). אמנם מצאנו פעלים בדרך החלטה תמורת המקור, אל תרבו תדברו (שמואל א' י"ב) ענינו אל תרבו לדבר, וכן ויוסף אברהם ויקח אשה, ולא אוסיף עוד ארחם, שענינם לקחת לרחם, וכן כאן באר כמו לבאר, וכתיב"ע למילפא, ואין צורך לתוספת וי"ו:

באר את התורה. לשון רש"י מרבותינו בשבעים לשון פירשה להם; אין כוונתם על לשונות שאר העמים, כי מה תועלת היה להם לישראל מזה, וגם לרבותינו לא שנו את לשונם לדבר בשפת אומה אחרת, אבל דרך רבותינו לקרוא הכוונה והמכוון במאמר במלת לשון, כאמרם (גיטין ע"ב) אם מתי שתי לשונות במשמע ר"ל שתי כוונות, וכן כאן בשבעים לשונות ר"ל בשבעים כוונות, מסכים עם מאמרם במקום אחר שבעים פנים לתורה, והם הכוונות הפנימיות שבתורה חוץ מן הכוונה הראשונה הפשוטה, וכ"א ברעיא מהימנא (בויקרא ד' כ') שאמר ומתמן הוו ידעין סנהדרין שבעים לשון דאינון שבעים פנים לתורה, ע"ש. ונגד מ"ש (נדה) בעובר במעי אמו מלמדין אותו כל התורה כולה, אמר (רעי' מהימנא פ' בא מא"ב) וקודם דייתי בר נש בהאי עלמא ויפיק מרחם אמו אוליף לי' שבעים לשון, ע"ש. (העירותי ע"ז לפי שראיתי לאחד מהמחברים שנתחבט במאמרם זה). וסבת אגדה זו הוא לדעתי, ממה שחסר אות וי"ו במלת באר, או מה ששינה מדרך החלטה לדרך המקור לכתוב באר במקום לבאר, ולזה פירשו מלת הואיל לשון חוזק וכח (כמ"ש בוירא הואלתי לדבר, ובשמות ויאל משה), וכמו שיורה שם כח גם על התחזקות המחשבה והסכמת העצה לעשות דבר מה, כמו כי הוא הנותן לך כח (עקב) שתרגמוהו אונקלס ויב"ע לשון עצה, ולזה ישמשו רבותינו מלת כח על כוונה האמתית שבדבר, כאמרם (שבת קי"ב) כל העונה איהש"ר בכל כחו שפירושו בכל כוונתו, ככה יתפרש מלת הואיל על התחזקות העיוני והמחשבי, והתחברות פעל הואיל לפעל באר כענין הסכלת עשה, שהפעל הראשון מבאר גדר ומושג שבפעל האחר, ופירושו עשית בסכלות, וכן נחבאת לברוח שפירושו ברחת בהחבא, ככה פועל הואיל מבאר גדר ומושג שבפעל באר, ופי'. הואיל באר (קראֶפטיג ערקלארט), ר"ל באר להם את התורה בעוצם כוונותי' הפנימיות, ולדברי האגדה מתבארים שני הפעלים כמשמען וא"צ לא להוספת וי"ו ולא להתחלפות במקור. וגם ע"ד הפשט יש מקום לביאור זה כי הרבה מן המצות יחזיר במשנה תורה בהוספות תיבות שהם לתוספת ביאור המצוה, והרבה מן המצות שלא יחזיר אותם רק להזהיר ברוב אזהרות כמו שיבאו בספר זה בעניני ע"ז אזהרות מרובות זו אחר זו בתוכחות וקול פחדים אשר יפחיד בכל עונשי העברות, ועל כל אלה אמר הואיל באר. והרא"ם נתן סבה לדברי אגדה זו הואיל ומצינו גבי כתיבת התורה ע"ג האבנים בכי תבא דכתיב באר היטב, והתם פי' בשבעים לשון לפי המרומז במלת היטב, ונילף באר דהכא מבאר דהתם, וכ"כ בעל משכיל לדוד, והם דברים מבוארי הדוחק: