הכתב והקבלה · במדבר · פרק 29 · פסוק 35

ביום השמיני עצרת. עצורים מעשיית מלאכה (רש"י), והא דכתיב בתרי' כל מלאכת עבודה ל"ת הוא לתוספת ביאור, כאלו אמר עצרת תהיה לכם שכל מלאכת עבודה ל"ת (רא"ם); ומדחזינן דבמקום אחר קרא את המניעה ממלאכה בלשון שבתון, כדכתיב באמור ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון דתרגומו נייחא וכ"א רבותינו שבתון עשה, וכמש"ש הרמב"ן שהוא מצות עשה שיהיה יום מנוחה ושביתה ולא יום טורח ועמל, א"כ למה שינתה התורה כאן לקרוא את מניעת המלאכה בשם עצרת; ועוד אם לא יהיה המכוון בלשון עצרת רק מניעה מהמלאכה, א"כ היה ראוי לקרוא גם את יום הראשון בשם עצרת ע"ש איסור המלאכה בו, וגם בפסח קראה התורה את יום השביעי בשם עצרת, ככתוב (דברים ט״ז:ח׳) וביום השביעי עצרת לה"א, וצריך טעם למה נקרא דוקא יום האחרון של פסח וסכות בשם עצרת ולא יום הראשון שבהם, שהם ג"כ אסורין מן המלאכה. וכן אידך פירושא עצרת עצרו מלצאת שטעון לינה, ג"כ קשה איך נאמר שיום החג עצמו נקרא עצרת ע"ש שטעון לינה בלילה שלאחריו ועוד דהא יו"ט ראשון ג"כ טעון לינה ומ"ש יו"ט האחרון דאיקרא עצרת טפי מיו"ט ראשון, ובס"פ ראה פירש"י עצרת כנופיא של שמחת מאכל ומשתה, לשון נעצרה נא אותך, הנה שמחת האכילה לא הוזכרה בקרא, ולא דמי לנעצרה נא אותך שמבואר בפירוש ונעשה לפניך גדי עזים, וצווי השמחה הוא ביום הראשון ג"כ, וי"מ עצרת לשון סגירה ומניעה שלא יצא דבר מה חוץ מגדרו וגבולו וכענין ועצר את השמים, כי יום השביעי הוא עוצר וסוגר את כל ימי החג, כלומר שעם יום השביעי יכלו ימי החג ולא יהיו עוד (בעשלוסס פעסט), הנה תי' זה יספיק ליום שביעי של פסח לקרוא עצרת ע"ש שהוא מתאחד עם ששת הימים שקדמו אליו ודומה אליהם בחיובי המצות והוא יום האחרון המשלים והסוגר אותם, אבל יום שמיני של חג שהוא עומד בפ"ע ואינו מתאחד עם הימי' הקודמי' בחיובי מצותיהם כי הוא רגל בפ"ע איך יתכן לקראו עצרת ע"ש הסגירה וההשלמה; הנה לכל הפירושים צריך ביאור למה ציינה התורה את יום האחרון דוקא בשם עצרת ? ויראה שכיונה התורה בזה להורותינו דבר רב התועלת, והוא, אחרי שהתשוקות אל הקנינים הזמניים עצומות מאד על האנשים, ועבודתם בהם כבדה עליהם מאד, וכל המרבה בהם הוא ממעיט בקנינים הנצחיים, לכן היתה מגמת התורה האלקית לשחרר אנשים מזה השעבוד העצום מבלי תועלת, ולהחליפו בקבלת מלכות שמים, ולזה קבעה את מועדי ה', אשר לפי הכוונה הכללית הפשוטה בהם, יהיה לנו מהם התעוררות נפלא, לבלי התעסק הרבה בקנינים הזמניים כ"א די ההכרחי לבד, ושלא להשתדל בהשגתם ביותר מכדי צרכם, רק עפ"י עבודת מצות התורה אלקית להצליח נפשותינו בעולם הנצחי, ולזה נקראו מועדי ה', ירצה זמנים המיוחדים לעניני אלקיות לבד מרוחק מכל מיני השתדליות בקנינים הזמנים, ואלה המועדים המיוחדים לעבודת ה' לבד יעשו רושם גדול בנפשותינו להיות לנו לקנין עצמי למאס במותרות קניני הארציים, עד שהשתדלות בהם בימי החול לא תהיה לתועלת עצמותם כ"א לתועלת המתילד מהם להשגת התכלית האמתי והנצחי, ולכן נקראו אלה המועדים ג"כ בשם מקרא קדש, שהמכוון בו (כמ"ש) באמור) הכנה והזמנה אל הקדש, שהלמודים היקרים הרמוזות להתפרש ממותרות התבל ומהשתדלות הקנינים הזמניים, וע"י הזמנותינו אל הקדש במועדי ה' תהיה לנו גדר גדול ותרופה כללית גם על הזמן הבא אחר עבור המועד, בשובנו אז אל עניני עסק החומרים, בל נצא בהם מדרך הראוי לבן אדם המעלה, לשום כל פעולותינו ותנועותינו רק לתכלית נשגב לבד, עד שבעסקי עוה"ז הנצרכים אל חומר הגוף יהיה כולם להמשיך מציאותו אל השלמות האמתי לעבודת בוראו או לדבר הגורם לעבודתו, הנה לתכלית הנרצה הלזו להשאר גם אחר עבור הרגל דבוק ברעיונות הקדושיות שהשגנום בימי המועד, לבלי הרחיקם מנפשותינו בכלות המועד, אבל נעכבם אצלינו בכל כחות נפשותינו לזמן הבא, יקרא יום האחרון של פסח וסכות בשם עצרת (אנהאלטספעסט), ירצה יום אשר בו נתאמץ בכל עוז להחזיק בנפשותינו הלמודי' היקרים שהתרגלנו בהם בכל ימי החג, בל נעזוב אותם בכלות המועד, אבל נעכבם אצלנו ולהוציא את ההזמנה אל הקדש שבימי החג מן הכח אל הפועל בימי המעשה אחר עבור המועד:

עצרת תהיה לכם. ובמקום אחר (ראה ט"ז ח') אומר עצרת להשם, לר"י חלקהו חציו להשם וחציו לכם, ולר"א או כלו להשם או כלו לכם או אוכל ושותה או יושב ושונה, ואמר כאן כל מלאכת עבודה לא תעשו, ושם אמר לא תעשה מלאכה, וניחא לר"א, דבעצרת לכם, מלאכת עבודה אסורה הא מלאכת אוכל נפש מותר, ובעצרת להשם גם מלאכת אוכל נפש אסורה לו, שהמתענה בי"ט אסור לבשל לאחרים אפילו לצורך בו ביום כיון שאינו יכול לבשל לעצמו, (ערמ"א או"ח תקכ"ז ס"כ ובמג"א שם) לכן לא אמר שם מלאכת עבודה, (שמעתי בשם הרב מסימיאטיש), וכן לר"י כשמתענה בי"ט מחמת תשובה וחסידות שתעניתו הוא תענוגו, וכן מי שהאכילה מזיקתו או מצערתו שמניעת האכילה תענוג לו, שאינו מקיים לכם רק להשם, מלאכת אוכל נפש אסורה עליו, וע"ז אמר שם כל מלאכה ל"ת, אפילו מלאכת א"נ, (עיין באו"ח סימן רפ"ח בב"י בשם האגור וברמ"א שם):