הכתב והקבלה · שמות · פרק 15 · פסוק 7

יאכלמו כקש. הוי"ו נוספת, וכן תבלעמו תורישמו כסמו תביאמו ותטעמו, כל אלו הואוי"ן נוספת להמפרשים, ול"נ כי יורו על הרכבה הנהוג בלשוננו להרכיב לפעמים בתיבה אחת הרכבות שונות זמ"ז, החיוב וההעדר, שני בנינים, שני זמנים, שני גופים זו"נ (כמ"ש בבהר באשר לוא חומה), וכן הרכבת יחיד ורבים, כמו וישא אהרן את ידו (בשמיני), וסמך אהרן את שתי ידו (באחרי), דלפי הכתיב הוא לשון יחיד ולפי הקרי הוא לשון רבים, והרכבה זו יורה על התאחדותם זה ע"ז, שתים שנראים כאחד, כבתיב"ע שם; וכן ויהי ידו אמונה, וכן ויחן שם ישראל (ביתרו) אמרו במכילתא שבא לשון יחיד על הרבים להורות על התאחדותם, שהיו כולם כאיש אחד בלב אחד ככה נאמר על כל הפעלים הבאים כאן בתוספת וי"ו, שבא להורות שהם מורכבים מיחיד ורבים, המ"ם לסימן הרבים, והוי"ו לסימן היחיד, וטעם הרכבה זו ג"כ התאחדות הרבים, כאלו הם נחשבים כאחד, למהירת פעולת העונש בהם, ובאמרו תבלעמו בוי"ו היחיד, מורה שנבלעו ברגע אחד בפעם אחת כאילו היה איש אחד. דומה לזה הסולח לכל עונכי (תהילים ק״ג:ד׳) שהיו"ד יתרה, וכן תחלואיכי חייכי המעטרכי נעוריכי, שבכולן היו"ד יתרה, ולדעת המחברים שם אינם רק דרך צחות הלשון, ול"נ כי גם אלה הם מורכבים משני גופים מנכח ומ"ב, הכ"ף הוא לנכח והיו"ד למ"ב, כי שם דבר המשורר לנכח נפש עצמו באמרו אלי', ברכי נפשי את ה', לכן אמר הסולח לכל עונכי, וטעמו עונך ועוני עונך הוא לנכח נפשו, עונו נגד עצמו שהוא גוף המדבר כי בשותפותם יחד נעשו העונות, וכן תחלואי הנפש הם ג"כ תחלואי גופה ורפואתה הוא רפואת גופה לכן אמר ג"כ הרופא לכל תחלואיכי, מורכב מנכח ומ"ב וכן כולם, וכן שובי נפשי למנוחיכי גמל עליכי (שם קט"ז) מורכב מנכח ומ"ב כי אל נפש עצמו ידבר, ואמר שם בתוככי ירושלים לגודל חפצו בעיר הקדושה ידבר אלי' כנוכחת לפניו ונקשרה נפשו בה באין יכולת להתפרד ממנה וכאלו הוא והיא כאחת נחשבות לכן אמר ג"כ לנכח ומ"ב, דומה למאמר אשכנזי (דוא מיין ירושלים), ולפי שהאותות והמופתים שבמצרים היו גם לעיני ישראל, והיה המכוון בהם לתועליות שניהם למען יכירו האמת, כמשאה"כ וגאלתי אתכם בשפטים גדולים וידעתם כי אני ה', והרבתי אותותי ומופתי בא"מ וידעו מצרים כי אני ה', לכן אמר שלח אותות ומופתים בתוככי מצרים ג"כ למ"ב ולנכח. ומסתייען הדברים ממכדרשב"י (תזריע ד' מ"ה) אשר לא נשא לשוא נפשי נפשו כתיב, מהו נפשי ונפשו אלא כלא חד מלה כד"א נשבע ה' בנפשו, ודוד מלכא אתאחד וכו' ובההוא נפש. אבל בנוכחת שהיא באמת עומדת לעצמה חוץ למדבר אין תוספת יו"ד נוהג בה, לכן לא תמצאנה לא ברות ולא בשה"ש, ובעלי הלשון לא השגיחו על זה: