הכתב והקבלה · בראשית · פרק 17 · פסוק 10

בשר ערלתכם. יש לפרשו באחד משני פנים, האחד מלת בשר הוא כנוי לאבר המשגל בלה"ק כמו גדלי בשר (יחזקאל ט״ז:כ״ו), זב מבשרו או החתים בשרו מזובו, וערלה הוא שם לאותו עור המכסה את העטרה, והיה ראוי להסמיך ערלה לבשר כמו ונמלתם את ערלת בשרכם, ולומר ונמלתם את ערלת בשרכם, אמנם מצאנו דומים לזה כמו והעברתם שופר תרועה במקום תרועת שופר: ותרגומו (דיא פאָרהויט איירעס גליעדעס); והב' מלת בשר הוא בעצמו שם לעור החופה את הגיד, וכן קראוה במשנה ובתלמוד בשר החופה את רוב העטרה, וכן בכ"ק נקרא העור בשם בשר כמו דבקה עצמי לבשרי (תהילים ק״ב:ו׳), כמ"ש הרד"ק שם שטעמו דבקה עצמי לעורי כענין צפד עורם על עצמם, ולפי שעור האדם אינו נפשט מן הבשר כעור הבהמה לכן יזכור בשר במקום עור, וכן יזכור עור במקום בשר, יאכל בדי עורו (ע' בפ' המקשה אלו שעורותיהן כבשרן עור האדם): ואף שמלת בשר הוא סמוך לערלתכם מצאנו רבים שבאו במשקל הסמוך ואינם סמוכים, כמו במזרקי יין, חלוני שקופים, וכן ויסלף דברי צדיקים, שפי' דברים שמצודקים כמש"ש. ע"ש. ולפי"ז טעם בשר ערלתכם בשרכם הערל ותרגומו (אייער אונבעשניטטענעס פלייש); ויש הבדל בין שני הפירושים האלה והוא, אם נתנה פריעת מילה לא"א אם לא, כי לאופן השני נוכל לומר שבכוונה קראה התורה את העור בשם בשר, לכלול גם את הקרום הרך שלמטה מעור העליון הדבוק לבשר שהוא באמת כבשר עצמו, ואתי' כמ"ד בב"ר המול ימול מילה ופריעה, ואפשר שגם ציצין דעור הפריעה מעכבין וכדעת ר"ת שם בתוס' יבמות ד"ה סוף מילה. אמנם לאופן הראשון אפשר שלא דברה התורה רק מעור העליון לבד וכדעת רב שאמר (ביבמות ע"א) לא ניתנה פריעת מילה לא"א. וראיתי לרמב"ן ורשב"א שם שהקשו אהך דרב ממה דאיתא בב"ר לא נאמר בא"א את לפי שלא היה חסר רק חתוך בשר שכבר נתמעך ע"י תשמיש אבל ישמעאל שהיה ילד הוזקק לחתוך הערלה ולפרוע המילה לכך נאמר בו את, ע"ש שנדחקו ליישב, ומן התימה שלא הזכירו דבב"ר מבואר להדי' דנצטווה א"א במצות פריעה מהמול ימול וכדעת המקשה שם ביבמות על רב וקאי בקושיא כמ"ש התוס' שם ד"ה בקונטרס גרס - והנה ממה שאמרו רבותינו מנלן דמאותו מקום וגו' יראה כפירוש השני: