הכתב והקבלה · בראשית · פרק 6 · פסוק 13

מפניהם. ת"א ויב"ע מן קדם עובדיהו בישיא, ול"נ מפניהם פי' מדעתם ומכוונתם כמו מגמת פניהם, ונשאים פנים בתורה (מלאכי ב׳:ט׳), שבעים פנים בתורה פי' שבעים כונות. וכן מפני הנאמר בלשון בעבור, ביאורו כונת ענין ההוא, וכן (כתובות י"א) זכין לאדם שלא בפניו כלומר שלא מדעתו, וכן (נדרים ס"ה) אין מתירין לו אלא בפניו כלומר מדעתו, כי הכונה והדעת מכוון במלת פנים, לשון פני', כי המשים דעתו וכונתו על דבר הנה הוא פונה כל רעיונותיו עליו, כמלה אשכנזית (אבזיכטליך, פאָרזאֶטצליך) וז"ש רש"י (בתולדות כ"ז) לפני ה', שיסכים על ידי, ויפנו ויעלו (דברים א' כ"ד) תרגום ירושלמי וכונו וסליקו. וכן תרגם שם (ב' ח') ונפן ונעבור וכוונן ועברנן. וטעם המקרא שלא נתמלאה הארץ חמס להיותם חסרי לחם ולמלא רעבון נפשם, אשר עליו נאמר לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב. אבל החמס אשר עשו היה, מפניהם רצה לומר מדעתם וכונתם לעשות חמס, ודרך זה היה ישר בעיניהם, ולסבה זו נקנס עליהם העונש הגדול הזה (ועמ"ש ביתרו בלאכל לחם לפני האלהים, ובמשפטים אשר תשים לפניהם):

והנני משחיתם את הארץ. אשחיתם יחדיו עם הארץ, אשחית את מזג הארץ והאויר בנטות גלגל חמה, שנשתנה מהלכה מן המבול ואילך, כמו שפי' הוא יתברך במענהו לאיוב, ולכן נתמעטו שני חיי מין האנושי תיכף אחר המבול, כי לא היו עוד המזגים והפירות על שלמותם הראשון, ולזה הותר למין האנושי אחר המבול אכילת בע"ח (רע"ס) ולפנינו נדבר יותר מזה: