הכתב והקבלה · בראשית · פרק 30 · פסוק 16

אלי תבוא. אם נפרש לשון זה על ביאת תשמיש, היא חציפות לאשה פחות המדרגה אף כי לאחת מאמהות הקדושות, גם יעקב לא היה מחריש מלגעור באשתו אשר כאחת הנבלות תדבר, וכמה מגונה לשון שכרתיך, כאילו היה כאן משכיר ושכיר ושוכר, חלילה ממחשבה מאוסה כזו, ובלא זה מאמר שכרתיך בדודאי בני, היה ליעקב מאמר סתום, כי להיותו כל היום בשדה בלתי ידיעה ממה שהיה בין רחל ולאה אודות הדודאים, היה ללאה לבאר בלשונה נתתי לרחל הדודאים בשכר מחילת המשכב, לכן נ"ל כי לאה אמנו התנהגה בזה כאשר יאות למעלתה, לא פערה פי' להוציא דבר מגונה בזה, ולא הזכירה כלום ממה שהיה בינה ורחל ממחילת העונה עבור הדודאים, כ"א אמנם אחרי שהתאוה לזווג להוליד עוד בן אחד המצטרף לשבטי יה, שיתדלה עם יעקב דבר אחר הראוי לאשה כשרה וממילא יסובב מהם התכלית ממנה, ובדברה אליו אלי תבא וגו' לא היתה כוונתה רק לבקש ממנו שיבא יעקב היום אל אהלה וביתה להתענג מפטום ריח הדודאים שהביא לה בנה ויוכל להשתעשע בדבר שאין הגוף נהנה ממנו כ"א הנפש והוא הריח, ולשון אלי תבא פי' אל אהלי תבא כענין יבא נא אלי וידע (מלכים ב ה׳:ח׳) אבא אליך וברכתיך (יתרו) מתי תבא אלי (תהלים נ"א) וכן מבואר במכדרשב"י (ד' קנ"ז ב') אמרת לאה ודאי ידענא דאי ייעול במשכנא דרחל לית לי לאפניא ליה אלא אוריך ליה הכא ויעול במשכני ע"כ. ולשון שכר לא הונח על תשלום מלאכת הפועל בלבד (לאהן) אבל גם על כל מין הרווחה (געווין) כי הרבית הבא מיד לוה למלוה נקרא שכר המתנת המעות, ולכן ישמש על כל דבר חשוב, החשובים והגדולים שבעם נקראו שכירים (ירמיה מ"ו שכירים בקרבה), וכן תער השכירה (ישעיהו ז׳:כ׳) כלומר החשוב, וכן הונח שם שכר על הנאה הנפשיות לבד (גענוסס) כי הטובה הגדולה הצפונה לצדיקים בחי' עוה"ב ומה שנהנין בו מזיו שכינתו ית' נקרא שכר, שכרך הרבה מאוד (לך לך) וכן ישמשו שם שכר על כל מין הנאת הגוף (כבאבות פ"ב) שכר עברה כלומר ההנאה שנהנה מעברה. וזהו טעם שכר שכרתיך בדודאי בני, הנאה נפשית הכינותי לך באהלי בדודאי בני הנותנים ריח טוב (איין רוכגענוסס בערייטעטע איך פיר דיך) ולזה בקשתי לבוא באהלי להשתעשע מעט ולהרחיב דעתך אחרי היותך בעבודת הצאן כל היום, ובזה שפיר אמרו (נדרים כ') דמרצי ארצויי לאה, פיתה אותו בדברי רצוי ופיוס, שלא אמרה כ"א לסור אהלה לא שתבעתו בפה, לכן זכתה להוליד בן גדול המעלה כדכתיב מבני יששכר יודעי בינה לעתים. ע"ש בר"ן: