ויגש אליו. ובמקום אחר אמר ויגש לו ויאכל (לעיל כ"ז), וההבדל בזה לרש"פ הגשה עם מלת לו אז ההגשה היא בעצמה התכלית, דהיינו שיהיה המאכל קרוב וסמוך לו, והגשה עם מלת אל אז ההגשה אינו רק הכשר התכלית, והתכלית עצמו יבא אח"כ דהיינו שיתברכו עמנו, וזהו ההבדל בכל הפעולות הנופלות ביחוס גבול שאליו כגון, הליכה ביאה יציאה עלי' ירידה פני' נטיה השקפה שמיעה וכיוצא בהם, אם יבואו בלמ"ד יהיה הפעל בעצמו התכלית המבוקש ואותן עם מלת אל יהיה הפעל רק הצעה והכנה אל התכלית שיבא אח"ז:
קריאה במקור
הכתב והקבלה · בראשית · פרק 48 · פסוק 13
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- HaKtav VeHaKabbalah, Frankfurt 1880
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002009558
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d360d833eab48758df23419c3d82c5543efe93f7b6a6de53ff26f74bc48ba7e