הכתב והקבלה · שמות · פרק 8 · פסוק 17

הערוב. ה"א הידיעה מורה על דבר עומד נגד עיני המדבר והשומע, כי בהיכל פרעה היה כל רמש וכל חיה למינה (או צורותיהם מצויירות על הכותלים) והם היו גלוליו ותעבותיו, לכן אמר אליו הערוב הזה אשר אתה רואה, הזוחלים והחיות שבחרת לגלוליך הם יבואו לארצך להשחיתה. ולזה בהכאת היאור נאמר לך אל פרעה בבוקר הנה יוצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאור, שלא ילך אליו להיכלו כ"א מחוץ לעיר על המימה ושם תדבר אליו ושם תכה את היאור לעיניו. אבל כאן אמר להפך שידבר אליו בהיכלו כי שם עמדו גלוליו, לכן צוה השכם בבוקר והתיצב לפני פרעה, כי אם תתמהמה לא תמצאנו בהיכלו, כי הנה הוא מזומן לצאת המימה. אמנם בהפלאה נאמר לבלתי היות שם ערוב (בלא ה"א) להורות כי שם לא יהיה כלל לא דוגמת שקוציך ולא תערובת מינים אחרים (רנ"ו):

וגם האדמה. ר"ל הקרקע אשר עליו הבתים ימלאו ג"כ ערוב באופן שלא יהיו בטוחים גם בלילה בבית סגור (רע"ס); ואפשר לפרש מלת וגם מן הכפולים ושרשו גמם, שיורה בלשון המשנה על חתוך וקציצת הדבר ובקיעת העץ, אילן שנגמם (פ"ק דשביעית) בש"א יגמום, (ובפ"ב דכלאים) אם רצה גומם, וחולין נ"ט בהמה שפיה גמום, ומקורו לדעתי הוא מלשון המקרא מגמת פניהם (חבקוק א׳:ט׳), דחיקת הלוחמים בחבור גדוד האויב קרא מגמת, ולשון בקיעה נופל ע"ז כמו ויבקעו שלשת הגבורים (ש"ב כ"ג, להבקיע אל מלך אדום (מלכים ב ג׳:כ״ו) (דורכברעכען, איינדרינגען), וישמשו במשנה לשון גמם על הסדק והחפירה הנעשה בארץ, שלש גממיות (חגיגה י"ט) דומה ללשון בקיעה, פולח ובוקע בארץ (תהילים קמ״א:ז׳) שיתחלקו רגבי האדמה ע"י החרישה (והראני חכם אחד בכתבי האר"י שפי' תן חלק לשבעה וגם לשמונה, וגם, יחתוך הערלה בשמיני), ומזה ישמשו הרבה על החפירה הנעשה בארץ לשון גומא, להשוות גומות, וכ"ה בלשון המקרא ברעש ורוגז יגמא ארץ (איוב ל״ט:כ״ד) דתרגומו יעבד גומתא וכן לרש"י שם, והאל"ף נראה שהוא תמורת הכפל כמו בזאו נהרים ארצו הוא במקום בזזו, בלא יומו תמלא ששרשו מלל והאל"ף תמורת אות הכפל, (ובמכדרשב"י פקודי דרס"ג) ויבוא גם השטן פי' מלת גם לשון בור. ויהיה טעם המקרא, ישחית הערוב את פני האדמה, יעשו בה גומות וחפירות עד שתקולקל ולא תהיה ראויה לזריעה (דורכוויהלען), ולזה אמר אחר כך ובכל ארץ מצרים תשחת הארץ מפני הערוב, והוא מוסכם עם ההתראה פה: