הכתב והקבלה · שמות · פרק 19 · פסוק 5

ועתה אם שמע תשמעו. לשון המכילתא ועתה קבלו עליכם. מדבריהם יראה שאין מפרשים מלת אם לתנאי, כמו אם יעברו בני גד דא"כ ייעץ לשמור ברית התורה כדי לקבל השכר האמור אחריו והייתם לי סגלה וכדומה, ובאמת אין העבודה ע"מ לקבל פרס חביבה כ"כ לפני המקום, לכן ביארו מלת אם לענין תקוה ובקשה (וואונשפארטיקעל), כמו אם תקטל אלה רשע, ישראל אם תשמע לי, אם ישך נא מצליח דרכי, שפירושם כמלת הלואי, וכן כאן אם שמע תשמעו פי' הלואי שתשמעו, וכאילו הוא ית' משתוקק ומתאוה להשלים מעשי ידיו, ורצונו שישמרו בריתו מצד השלמות בעצמותה, אמנם השכר והברכה מאליו בא. דומה לזה אם בחקותי תלכו וכמש"ש:

והייתם לי סגולה. מלת סגולה לרש"י אוצר חביב, ולרמב"ן ענינו דבקות, ודומה לזה בשפתי מערב (כפי עדות בעל אלה"ק), ומובנו העיקרי הסגירה והחתימה מכל צד (אומשליעסען), והושאל על רכישת הממון ואצירתו, להיות העושר שמור באוצר בעליו (איינשליעסען, אנאייגנען), ופה עיקר המכוון במלת סגולה, דבקות האהבה והחביבות (ליעבענד פערבונדען). - והנה לכל המפרשים ענין מאמר זה תשובת התנאי, והוא הגעת השכר על שמעם בקול ה' ולשמרם את בריתו, שיהי' אהובים וחביבים בעיניו ית', ויתנהג עמהם באהבה וחבה; אמנם לפי דבריהם מאמר כי לי כל הארץ הוא רק למותר ואינו מתחבר יפה עם מה שקדם עליו. ונ"ל שאין המכוון במאמר זה התנהגותו ית' עמהם בדבקות האהבה, אבל המכוון בו שהם יתנהגו בדבקות אהבה עמו ית', ומאמר והייתם לי סגולה, הוא מחלק התנאי, וטעמו אם תשמעו בקולי ותשמרו בריתי ותהיו בדבקות אהבה עמדי יותר מכל העמים, וכנתינת טעם על והייתם לי סגלה, אמר, כי לי כל הארץ ומלואה ויש ביכלתי למלא כל חפציכם, וכל עניני העולם הגשמי ותנועותיו הוא ממני, וכל שנעשה בו איננו רק מרצוני לבד בחפצי ובגזרתי; ובמכילתא אמרו והייתם לי סגלה, שתהיו קנויין לי ועוסקין בתורה ולא תהיו עוסקים בדברים אחרים, יכול כשם שהאשה מסגלת אחרי בעלה והבן מאחר אביו והעבד מאחר רבו והשפחה מאחר גברתה יכול אף אתם מסגלין לי מאחרי ת"ל כי לי כל הארץ, ע"כ. מבואר מדבריהם שמאמר זה ידבר מענין אהבת ישראל להש"י וכדברינו. ויותר יתכן דמאמר כי לי כל הארץ מבאר איכות הסגולה כלומר במה ישיג הישראלי לדבקות אהבה אליו ית', אמר כי לי כל הארץ כלומר אם ייחד כל חומריותו אליו ית', שבהיותו עוסק בענינים המוכרחים לחלק חומרית גופו לא יכוין בו להנאת גופו כ"א לקיים רצון הבורא ית' אשר צוה עליו לעסוק בפעולה זו, עד"מ בעת זווגו אף שפעולתו באיברים גשמים חומרים לא ישתף בדעתו שום ערבות חומרית והנאה גשמית כ"א למלאות המצווה עליו לקיום המין והאיש. וכן בכל שאר המעשים אשר יעשה לא יתעורר אליו למלאות תאות חומריותו, כ"א אמנם ייחד כל תנועה מאיבריו לעשות רצון קונו, ובזה ראיי' גדולה לאיש המעלה שהוא איש סגולה כלומר איש הדבוק באהבת השם באמת. וכמאמר רבנו הקדוש, שלא נהנה מן עה"ז אפי' באצבע קטנה. מלת כי הוא לביאור משפט הקדום כמו וישמע אברם כי נשבה אחיו, השביה היא פעול השמיעה (דאס) כן כאן מלת כי הוא לבאר איכות הסגולה. מלת הארץ לא הונח בכ"מ על כדור הארץ לבד, כי גם האדם יכונה בשם ארץ כשם אדם, להיות עיקר הויתו מן האדמה (ערדענזאָהן) אמר (מלאכי ג) ואתם תהיו ארץ חפץ, כלומר אף שמצד חומרית גופכם אתם ראויים להיות מרוחקים ממני, בכל זה תתעלו אל מדרגה מעליתית עד שחפצי ורצוני בכם יהי' (ווינשענסווערטהע ערדענזאֶהנע) וכן תארו רבותינו את הגוף בשם ארץ (סנהנדרין צ"א ב') ואל הארץ זה הגוף. וטעם כי לי כל הארץ, כל חלק החומרי והארצי יהי' מיוחד לי (דאס מיר געווייהעט ווירד דאס אירדישע) עמ"ש (ראה י"ב א') על האדמה: