הכתב והקבלה · שמות · פרק 29 · פסוק 37

כל הנוגע במזבח יקדש. תיב"ע כל דיקרב במדבחא יתקדש מן בני אהרן ברם מן שאר עמא לית אפשר להון למקרב. וכפי' רשב"ם וראב"ע כל הנוגע וקרב אל המזבח יקדש, ויהיה טהור תחלה בטרם יקרב אל המזבח, אמנם לרבותינו (זבחים פ"ג פ"ד) טעם המקרא כל קרבן שהיה ראוי למזבח אף שנפסל אחר שהובא לעזרה, אם עלה על המזבח קדשו המזבח להכשירו שלא ירד, ולאו דוקא בשעלה הקרבן בראשי של מזבח ונגע עצם הקרבן בעצמו של מזבח, אלא אפי' כשהוא בידו של כהן העומד בראש המזבח גם כן נתקדש, דאוירו של מזבח כמזבח דהנחת גופו של כהן כהנחת קרבן דמי, ולא יסתפקו שם רק כשעלה הקרבן בראשו של מזבח באויר ע"י קנה שביד הכהן העומד למטה, ע"ש. מדנקטי רבותינו לשון שעלה בראש המזבח ואף בשלא נגע בו, א"כ מה הוא לשון הנוגע במזבח דאמר קרא? וצריכים לפרש לשון הנוגע כמו וראשו לעב יגיע (איוב כ׳:ו׳) שאינו נגיעת עצם בעצם דבר שבצדו (בעריהרען) כ"א עליית דבר ממטה למעלה (עמפאָרשטייגען) וכמו נגע אל השמים משפטה (ירמיה נ"א ט') כלו' גבה לשמים, ובי"ת במזבח כמלת על, כמו הבהמה אשר אנכי רוכב בה (נחמיה ב׳:י״ב) כלומר רוכב עליה, וטעם הנוגע במזבח העולה על המזבח (דיא אָפפערשטאטטע איבערשטייגט), והא דלא קאמר קרא לשון העולה על המזבח שהוא לשון היותר ברור, נ"ל שבא לכלול גם התנאי ההכרחי למתקדשין בעליית המזבח, שהוא דוקא בשהיו ראויים למזבח ונפסלו בקדש, לא בנפסלו קודם בואם לעזרה. כי לשון נגיעה ישמשוהו רבותינו הרבה על השייכות שיש לדבר עם דבר (אנהאֶנגיג) כלשונם נוגע בעדות וכדומה לזה, שאינו כ"א נגיעה מחשבית והתקרבות ודבקות רצוני, ועל נגיעה מחשבית כזו שאינה כ"א שייכות רמז קרא בכוונה שניה בלשון הנוגע במזבח כלומר כל קרבן שהיה לו שייכות במזבח כגון שהיה ראוי להיות נקרב על המזבח: