הכתב והקבלה · דברים · פרק 1 · פסוק 13

וידעים לשבטיכם. לשבטיכם לא קאי אידעים בלבד כי אם על כל הנזכרים במעלותם, וטעמו שיקחו מכל שבט ושבט בעלי חכמה בעלי בינה בעלי מדע (הגר"א), כי לפי נגינת הטעם מלת וידעים מתחברת עם חכמים ונבונים, ופי' וידועים בעלי דעה, ובספרי (ע"פ ואקח מכם אנשים חכמים וידועים) זה אחד משבע מדות שאמר לו יתרו למשה הלך ולא מצא אלא לאנשים חכמים וידועים, ע"ש. דעתם מבוארת כי מלת וידועים הוא תואר לבעלי מדע, ומה שאמרו כאן בספרי וידעים לשבטיכם שיהיו ידועים לכם ואתם מכירים אותם, אין כוונתם בזה לפרש כן פשוטו של מקרא הפך הנגינה, אבל ירדו לעומק משקל מלת וידעים כאן שאינו בא במשקלו הראוי, כי לבעלי מדע ראוי לקרותם בשם יודעים, כמו לא ליודעים חן (קהלת ט׳:י״א), ומדשינה לקרותם כאן ידועים בתמונת פעל בינוני, פירשו בו כוונה שניי' ג"כ. ושפיר כ' הרמב"ן וידעים כלומר שמעלתם ידועה ונכרת למנותם שופטים, וכלל מעלות השופטים, במלת וידעים, כי השופטים צריכים להיות אנשי חיל יראי אלהי' אנשי אמת ושונאי בצע כאשר אמר יתרו, ואלו היו ידועים לשופטים מתחלה, כי היו הכל אומרים ראוי להיות שופט, עכ"ד. ויראה שהוא דעת רשב"ג שאמר בספרי אחרי דברי ת"ק (המובאים ברש"י) וז"ל אין כל ישיבה וישיבה יושבת עד שיהיו הבריות מרננות אחריו ואומרים מה ראה איש פלוני לישב ומה ראה איש פלוני שלא ישב לכך נאמר וידעים לשבטיכם שהיו ידועים לכם, ע"כ. ודע דמלות ואם הגון הוא שכ' רש"י אינו בספרי, ויראה שמעצמו הוסיפם לכלול גם דברי רשב"ג. ולרמב"ם (פ"ב מסנהדרין ה"ז) וידועים לשבטיכם אלו שרוח הבריות נוחה מהם, ובמה יהיו אהובים לבריות, בזמן שיהיו בעלי עין טובה ונפש שפלה וחברתן טובה ודבורן ומשאן בנחת עם הבריות, ידועים מענין כי ידעתיו למען אשר יצוה שענינו אהבה וחבה:

ואשימם בראשיכם. חסר יו"ד, אשמותיהם של ישראל תלויות בראשי דייניהם שהיה להם למחות ולכוין אותם לדרך הישרה (רש"י מרבותינו ברבה ובספרי ובילקוט יחזקאל סי' ג', ויש ביניהם שנויי לשונות), כבר העיר הרוו"ה דמה שכתוב בלשון רש"י חסר יו"ד הוא תוספת מתלמיד טועה ואינו בדברי רבותינו, כי בכל הספרים הוא מלא יו"ד עפ"י המסורה, ובכוונת הדרשה אמר שהחליפו שי"ן שמאלית בשי"ן ימנית והוא לשון אשמה, והמ"ם לכנוי וטעמו אאשים אותם, כלומר אתלה האשמה בם ר"ל בראשיכם ע"ש בדבריו ובדברי רא"ם וצד"ל; ודבריהם דחוקים מאד כי עדיין קשה התחלפות שימה בלשון אשמה, גם לא הודיעונו המפרשים הסבה מה זה היה לבעל הדרש לנטות מדרך הפשט, ונ"ל שהבי"ת אשר במלת בראשיכם הוא כאן שלא על דרכי לשון הנהוג, כי בכל התמנות נשיאות יאמרו הכתובים לשון על או בחבור הלמ"ד אחריו, כמו ושמו להם ראש אחד (הושע ב׳:ב׳) תשימני לראש גוים (תהלים ח"י), והיה ראוי לומר כאן ואשימם לראשיכם או לראשים עליכם, ולסבת זרות הבי"ת מצא בעל האגדה מקום אל דרשתו, ואין דרשה זו עוקרת פשטי' דקרא לגמרי, כי מצאנו לשון שימה סתם אשר יורה על ההשגחה העיון והתבוננות, כמו ושם דרך (תהלים נ') המשגיח על דרכיו, מבלי משים (איוב ד׳:כ׳) מבלי השגחה, וכן כאן מלת ואשימם מענין זה, ר"ל אעמיד אותם למשגיחים (איך שטעללע זיא אן צו בעאָבאכטערן), ומלת בראשיכם יפורש לבעל האגדה מענין ראש עשה כף רמי' (משלי י' ד'), וכן ניר ראשים (שם י"ג כ"ג), ויכנו את המחוסר דעת התורה והמצוה בשם עני, אמרו (ב"מ ע"ח) לחונן דלים יקבצנו, המחוסר מן המצות קרוי דל, כפירים רשו ורעבו רשו ממצות רעבו בתורה, ובא כמהלך רשך (משלי וי"ו) חסרונך, דבר שאתה רש ממנו, והוא משל על העני במצות, ומזה כאן במלת בראשיכם כלומר בדברים שאתם רשים וחסרים מהם (אין בעטרעף איירער שוואֶכען, איירער מאנגעל), והם דרכי התורה והמצות אשר כל אדם נעדר מלדעתם מעצמו בלתי קבלתן אותם מרבו, ובי"ת בראשיכם הוא בי"ת הענין, כמו אשר עשה ה' בבעל פעור (לקמן ד' ג') בדבר בעל פעור, וכן כאן בדבר ראשיכם, הנה על כל הדברים האלה אשר הם נעדרים מידיעתכם יהיו הם למשגיחים להורות אתכם את הדרך אשר תלכו בה, וזהו המכוון במלת ואשימם בראשיכם, ואחרי שעיקר העמדת הנשיאים לתכלית זה, הנה אם יסוגו אחור מלמלא התכלית הנרצה מהם, והעם ילך שובב מסבת מניעתם ההשגחה המוטלת עליהם, הנה הנשיאים מתחייבים בנפשם לאשמת העם בהם, כי כל רועה שלא ישמור הצאן המסור תחת ידו חייב בנזקיהם: