הכתב והקבלה · בראשית · פרק 24 · פסוק 23

הגידי. יש במשמעות לשון הגדה ספור דברים הנמשכים והולכים עד גמר המכוון, כי רצון העבד היה להתודע אם היא ממשפחת אברהם, ואם תאמר רק שהיא בת בתואל עדיין לא הגיע לתכלית מבוקשו, רק היה רוצה לידע ראש הייחס, לכן אמר לה הגידי, והיא הבינה דעתו לכן אמרה עד עיקר היחס שהוא עד נחור, (רמ"א):

מקום לנו ללין. לינה אחת לין שם דבר, והיא אמרה ללון, כמה לינות יכול אתה ללון אצלנו, (רש"י מב"ר). רבים תמהים כי לין ולון שניהם מקורים אלא שהראשון מהפעיל והשני מהקל, לין ביו"ד הוא מבנין הפעיל כמו להלין, וללון בוי"ו הוא מבנין הקל, ושניהם ענינם אחד, כי בנין ההפעיל עומד הוא בזה השרש, ולדעתם השאלה והמענה אחד היא, עי' רא"ם רע"ס ורש"ד, ובעקבותיהם הלכו רוב המפרשים הפך דעת רבותינו, אמנם העיקר כדבריהם כמ"ש רוו"ה, כי כל לשון לינה שרשו לין והוא מבעלי עלומי יו"ד, והם נבדלים מבעלי עלומי ע"ו, כמו קם שב, כי באלה הצווי בבנין הקל קום שוב, והצווי בהפעיל הקים הקימו, השיב השיבו, ולא כן בבעלי ע"י, כי הצווי בהם בבנין הקל לין לינו, דין דינו, ריב ריבו, ואינם מבנין הפעיל כמו שחשב הרד"ק והנמשכים אחריו, שאילו כדבריהם יקשה עליהם חסרון ה"א ההפעיל בכ"מ, אמנם לרבותינו כולם מבנין הקל ובאו בחירי"ק בעבור שהיו"ד יסוד בהם ואינו לסימן בנין הפעיל, והשם הנגזר מן הפעל מבעלי ע"י הוא דין ריב לין, ופעמים בתוספת ה"א כגון שיר שירה, אבל מלון שם תאר הוא אל בית הלין, וכן מדון בית הדין, ולא כן לין דין ריב, להם יקראו שמות הפעלים, ובאמת ללין גם ללון שמות הפעלים הם, והפרש דק ביניהם כי ללין מורה על העשות הענין סתם מאין פנות אל העושה, אמנם ללון מורה על העשות הענין ביחס אל עושה, ולכן בשאלת אליעזר היש מקום ללין הכונה היש שם פונדק מיוחד לאורחים שילינו בו בלילה ובבוקר ישכמו לדרכם, אבל היא אמרה מקום ללון שטעמו ללון גופני כלומר אין שם פונדק מיוחד לאורחים אבל יש שם מקום להתלונן עמו, ולכן לא היתה צריכה לומר מקום לכם כמ"ש הוא מקום לנו, ושפיר יתורגם ללין (צור נאכטהערבערגע) וללון (צו איבערנאכטען), ועי' בפי' רשב"ם, הנה דעת רבותינו מיוסדת על אדני עומק הלשון: