הכתב והקבלה · שמות · פרק 25 · פסוק 29

וקשותיו. ר"נ בעל הערוך (הביאו ראב"ע) פי' לשון קנים כי בלשון ישמעאל נקראו קנים קצב, והצד"י והבי"ת הערבית מתחלפות לשי"ן וי"ו בעברית (כמ"ש רא"ם על טענת ראב"ע בזה), ורש"י כתב (בשם יש מחכמי ישראל) קשותיו אלו סניפין, ונקראו כן ע"ש שמקשין את הלחם ומחזיקים אותי שלא ישבר, ובא שי"ן שמאלית במקום שי"ן ימנית (כמ"ש רא"ם), ונ"ל שהשי"ן היא במקום צד"י, כדמצינו ישחק במקום יצחק, וקשותיו כמו קצותיו משרש קצה, שיורה על פאת הדבר גבולו וסופו, כמו על שני קצותיו, ונכלל בו גם ענין הפרשה והבדלה (אבזאָנדערן) כמו את העפר אשר הקצו, ונקראו א"כ הסניפין קשותיו, ע"ש שתי הוראות האלה, הא' ע"ש מקומם כי עמדו על קצוות השולחן סמוך ללחם, הב' ע"ש ההפרשה והבדלה הנעשה ע"י חריצי הסניפין והפצולין שבהם, כי בתוכם היו נתונים הקנים שהיו מונחים בין הלחמים:

יסך בהן. לשון סכך וכסוי (רש"י), אמנם אין עניני כסוי המכסה את החלל שתחתיו (פערדעק), כי שלשת קנים דקים המונחים על הלחמים שהיה ארך חללם י"ב טפחים וחלל רחבן ששה טפחים, אינם נקראים כסוי ומכסה, אבל סכך וכסוי זה אינו רק לשון הבדלה והגנה (אונטערשיידונג, שוטץ, שירם), כמו וסכות על הארון את הפרכת (פקודי מ') שפירש"י לשון מחיצה והגנה, כי הפרכת לא היה מכסה את חלל הארון רק הבדיל בין דבר לדבר, וכן סכות לראשי ביום נשק ענינו לשון הגנה והצלה מהנזק ולקמן (כ"ו ל"ו) מסך לפתח האהל, פי' רשב"ם מגן של פתח, וכ"כ רש"י שם כמו סכת בעדו (איוב א') לשון מגן, ומזה שם נסיך (נסיכי מדין) על המושל במדינה, כי הוא מיוחד להיות לה למגן מצד העומד עליה. והנה הקשיות והמנקיות שתיהן יחד היתה פעולתן לעשות ריוח הבדלה בין לחם ללחם, ובזה נשמרו הלחמים מן העיפוש ומן השבירה, כי (המנקיות) הקנים המונחים בין לחם ללחם, ראש כל אחד מהן היו נתון באותו הפיצולין והחריצין שהיו (בקשוות) בסניפין העומדים מחוץ לשולחן בצד הלחמים, וע"ז נשמרו הלחמים מן השבירה, שלא הכבידו העליונים על התחתונים וישברום ע"י משאם; וגם ע"י הבדלת הקנים היה האויר נכנס בין הלחמים ונשמרו מן העפוש. וכן (הכפות) בזיכי הלבונה, היו מחיצה מבדלת בין שתי מערכות הלחם, כי היה ריוח בין שני סדרי הלחמים שני טפחים, שתהא הרוח מנשבת בהם ולא יתעפשו, ובאותו ריוח היו בזיכי הלבונה נתונים (דהילכתא כאבא שאול מנחות צ"ו). וכן (הקערות) הדפוסים שמניחים בהם הלחמם אחר אפייתן, היו בדפנותיהם החיצוניות הסובבית את הלחם למחיצה המונעת מהם הקלקול, כבמתניתין (מנחות צ"ד) כשהיא רודן מן התנור נתנום בדפוס כדי שלא יתקלקלו וישתברו. הנה לפי"ז אשר יסך בהן חוזר על כל ארבעה הכלים, הקערות הכפות הקשוות והמנקיות, כי כלם היו משמשים להיות ללחם מחיצה הבדלה והגנה לשמרם מקלקול השבירה והעפוש; ותרגום אשר יסך בהם (וואדורך זיא אונטערשיידענד גשיטצט ווערדען). והנה לרש"י רשב"ם וראב"ע מלת יסך אינו מוסב רק על הקשוות, והוא דוחק גדול: