הכתב והקבלה · בראשית · פרק 22 · פסוק 5

ונשתחוה ונשובה אליכם. לשון זה סובל שתי כונות, אפשר שיהיה מאמר החלטי שהודיע להם המעשה אשר יעשה במקום ההוא השתחוי', וגם שישובו שניהם אחר גמר המעשה, (וויר ווערדען אונס ביקקען אונד צוריקקעהרען), ואפשר שאינו רק מאמר תנאי, אם נשתחוה אז נשוב עליכם, כי אות וי"ו ישמש גם לתנאי כמלת אם (ווען) כמו ואמרתם במה אהבתנו (מלאכי א׳:ב׳) תרגומו ואם תימרון וכן ואמרתם במה בזינו (שם ג') וכן וצמית והלכת אל הכלים (רות ג'), גם ישמש אות וי"ו לחשובת התנאי כמלת אזי, אם בחקותי תלכו ונתתי גשמכם, אז אתן, אם את הדבר הזה תעשה ויכלת עמוד, אז תוכל, ושתי ההוראות האלה כאן, וי"ו דונשתחוה הוא לתנאי, וי"ו דונשובה לתשובת התנאי וטעמו אם נעשה שם מעשה השתחוי' אז שנינו נשוב, (ביקקען וויר אונז זא קעהרען וויר צוריקק) ושיבת שניהם תלוי בתנאי השתחוי', ובביטול התנאי בטל ממילא גם תשובת התנאי דכשלא יעשה שם מעשה השתחוי' אין החיוב על שניהם לשוב, והנה אחרי שהיתה לאברהם ההחלט הגמור לשחוט את בנו לעולה, ולא ישוב רק הוא לבדו איך יאמר למאמר החלטי ונשובה לכלול גם את יצחק, וחלילה לאבינו הראשון להלכד ברשת השקר שנאמר עלי' (משלי י״ב:כ״ב) תועבת ה' שפתי שקר, אם כן אין ספק שבלבו לא הי' מתכון רק למאמר תנאי, דכשלא יעשה שם מעשה השתחוי' (שלא עשהו שם באמת רק עקידת בנו) לא ישוב רק הוא לבדו ואין כאן שקר, ולא רצה אברהם לפרש לנעריו המכוון האמתי, פן ע"י זה יתיליד לו ריעותא פן ירגישו בדבר ויהרסו ללכת אחריו בחשאי ולראות את אשר יעשה ואולי יטרידוהו ויעכבוהו, לכן אמר להם בלשון המובן גם למאמר החלטי, ויתעכבו הנערים במקומם עד שובו עליהם ולא תהיה לו שום מניעה ועיכוב במלאכת המצוה, ולשון רש"י כאן, ונשובה, נתנבא שיש בו שניהם, כונתו ניבא ולא ידע מה ניבא, ולשון התלמוד (מ"ק י"ח א') ברית כרותה לשפתים וגו' ואיסתייע מלתא דהדור תרווייהו, ולשון זה נאמר על המכוון בלבו הפך הדבור שלא במתכוון יצא לשון זה מפיו, כבאחוה דמר שמואל שם, וכן (בסנהדרין ק"ב א') יהוא יעבדנו הרבה: