הכתב והקבלה · ויקרא · פרק 18 · פסוק 2

ואמרת אליהם. טעמו כאלו הוא ואמרת אליהם בשמי אני ה', וכן קדושים תהיו כי קדוש אני, ואפשר שהטעם, כי בצאת משה מלפני ה' בלא מסוה ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה איננו צריך לומר להם כה אמר ה', כי ידוע להם כי רוחו ידבר בו ומלתו על לשונו ולא ידבר מעצמו, וכן במקומות רבים במ"ת כן ידבר עמו, כמו והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום ונתתי מטר ארצכם, ונתתי עשב בשדך, ואין משה הנותן מטר ע"פ הארץ ושולח מים ע"פ חוצות ומצמיח עשב בשדה, אלא הש"י, וכן לא נתן ה' לכם לב לדעת, ואוליך אתכם במדבר, לחם לא אכלתם ומים לא שתיתם למען תדעון כי אני ה' אלהיכם (רמב"ן), ועמ"ש בכי תבא כ"ט ה' בלמען תדעו כי אני ה', ובהאזינו ל"ב ל"ט כי אני אני הוא, ובר"פ וארא וידעתם כי אני ה', שמלת אני הוא שמו של הקב"ה, ונקרא אני להיותו סבת כל הסבות ועלת כל העלות, והוא שם מפעל והאלהים אנה לידו, שפי' סבה, וטעמו כאן הסבה הראשונה הוא גם כן אדון כל המשגיח עליכם. וכיון שאין מלת אני כאן מלת הגוף המדבר בעדו (איך) כ"א שמו ית', שפיר יכול משה לאמרו, כי אין משה בזה רק כמודיע לישראל שהמתואר בשם אני הוא בעצמו הנקרא ה' אלהי':