הכתב והקבלה · ויקרא · פרק 2 · פסוק 1

ונפש. ת"א ואנש, לפי שהאדם בעל בחירה ורצון, ונפש ישומש על הרצון כמו יש את נפשכם:

קרבן מנחה. שם מנחה ישמש גם על המס והארנוני הניתן מן העבד אל יד המושל בו כמו (ש"ב י"ח) ותהי מואב לדוד לעבדים נושאי מנחה, (מלכים ב י״ז:ג׳) ויהי לי הושע עבד וישב לי מנחה, מזה נ"ל שהוא משרש נח שהוראתו גם ההשפלה וההורדה מלמעלה למטה כמו כאשר יניח ידו, שהוא הפך ירים ידו (בשלח), ולפי"ז הוראת שם מנחה דבר שהעבד מראה בו הכנעתו לאדוניו, יורה בו שפלת מדרגותו נגד מי שנתעלה עליו במדרגה (הינגעבונג, אונטערווערפונג) ולכוונה זו ישמש שם מנחה בשלוח גם על כל מתנה הנתונה מאדם לחברו, כמו מנחה לעשו אחיו, שרצה יעקב להראות לעיני עשו שהוא נכנע תחתיו ומכבדו כאדון על העבד; ולהפך על המתנה הניתנת מן הנכבד אל השפל ממנו במדרגה הונח שם משאת (ויתן משאת כיד המלך, ותרב משאת בנימין) ע"ש התנשאות המקבל בקבלת מתנה זו להיותו יקר בעיני הנותן לכבדו בזה, ולדברינו מצאנו טעם שקראו רז"ל תפלה שאחר חצות היום בשם תפלת מנחה, כי מחצות היום ואילך השמש שוקעת ממעמדה באמצע הרקיע ומשפלת ויורדת למטה עד גמר שקיעתה, דומה למליצת רפה היום לערוב (שופטים י״ט:י״א) והיום רד מאד (שם), [ובתוס' פסחים ק"ז ד"ה סמוך למנחה נתחבטו בטעם שם: תפלת מנחה:], והנה העני שביתו ריקן ואין בידו מאומה להקריב ממנו קרבן רק עשירית האיפה, והמעט הלזה שבידו יביאנו להש"י, יראה בזה גודל כניעותו יותר מן העשיר המביא פר, לכן על קרבן זה שהוא מעט מאד בכמותו הונח שם: קרבן מנחה: (הינגעבונגסאפפער), וז"ש רבותינו מי דרכו להתנדב מנחה, עני. ורשב"ם פי' מנחה דורון משרש נחה לפי שמביאה לקרבן, ואין שם דורון ומתנה נאות אצלו ית', והמתרגמו (שפייזעאָפפער) ע"ש שבאה מן הצמחים אין זה לפי המכוון בתיבה עצמה:

סלת יהיה קרבנו. פי' שלא יתנדב ויביא מנחה אלא מן החטין, אף שהצבור מביאים מנחת חוב מן השעורים כגון מנחת העומר, אבל ליחיד לא הותר להביא מנחה אלא מן החטין (ת"כ), ורש"י פי' סלת יהיה קרבנו, האומר הרי עלי מנחה סתם מביא מנחת סלת, דברי יחיד הם ונדחו מהלכה, דרבנן פליגי עליה ואמרו דמביא מאיזה שירצה; ודע דסתם סלת הוא מן החטים כמבואר בת"כ. סלת. שהוסר ממנו הקליפה והחרצן עד שהוא מזוכך ונקי ביותר (קערנמעהל), עמ"ש ר"פ וירא: