הכתב והקבלה · דברים · פרק 33 · פסוק 19

ושפני טמוני חול. שפוני הם החשובים (כמו מאן ספון מ"ק כ"ח), ולא ספנת יתהון (תרגום שני אסתר א'), גברא עלמא לא ספנית (שם ז'), כי מחמת ב' דברים הדבר יקר א' מחמת שאינו בנמצא, וא' מחמת שהוא חשוב בעצמו, לכן אמר כאן ושפוני טמוני, את שניהם יירש, וחול הוא גבול לים, וזבולון לחוף ימים ישכון (הגר"א):

עמים הר יקראו. מלת הר מתורגם טור בית מקדשא וכפירש"י הר המורי', ויש להתבונן ממה שאמרו (פסחים פ"ח) לא כאברהם שכתב בו הר וגו' אלא כיעקב שקראו בית, ועיין במכדרשב"י (יתרו ד' ס"ט). ולולי דמסתפינא הייתי אומר ע"ד הפשט אחרי שמצאנו דרכי ע"א בימים הקדומונים, אחרי אשר הקריבו לאלהיהם אשר על ההרים היו כל הקרואים אוכלים את זבחיהם במקום הקרבתם, ולזה נקראו אכילת זבחי מתים בשם אכילת ההרים (כביחזקאל י״ח:י״א) ואל ההרים אכלו בך, ומזה אמר כאן עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק, וטעמו העמים שדרכם להיות קרואים ונאספים למאכל ההרים, בבואם אל ארץ זבולון ויששכר ויראו כי שפע ברכת ה' תעשירם, יעזבו את אלהיהם, תחת שאכלו עד הנה זבחי מתים, יזבחו שם זבחי צדק. ולשון זבח אף שאינו לקרבן, כמו ויזבח יעקב זבח, וכן סתם קריאה לאסיפת האכילה כמו אחרי כן יאכלו הקרואים (שמואל א ט׳:י״ג) [פאֶלקער דיא אויף בערגען גאסטמאֶהלער היעלטען, דאָרט ווערדען זיא שולדלאָזע שפייזען געניעסען]: