הכתב והקבלה · בראשית · פרק 41 · פסוק 25

הגיד לפרעה. לא היה כאן הגדת דברים כ"א מראית החלום שממנו יובן מה שהאלהים רוצה לעשות, ודומה לזה הגדת היום (שמואל ב י״ט:ז׳) שאינו כ"א הבנת דברים מתוך מעשה והונח לשון הגדה לכזה, כי שרשו נגד, וכל צורה הנשואה על דבר שהוא חוץ מן המצייר יפול עליו בבחינת המצייר ענין נגד, (געגענשטאנד), במה שנושא הצורה מעמד בהקבלה להסתכלות המצייר, שעי"ז יכול לעשות לי ציור ממנו. וכל ענין הגדה הוא התגלות דבר חדש והעמדת דבר הנעלם נגד המקבל, וכשנאמר מי הגיד לך, טעמו מי העמיד את הדבר לנגדך (פערגעגענוואֶרטיגט), ואין בזה הבדל אם ע"י דבור או ע"י דבר אחר, ואפשר שנכלל במלת הגיד הוראת הנגיד המושל והמנהיג את העם (בעפעהלסהאבער) ויהיה טעמו עשה אותך לנגיד ומנהיג על הדבר שיתחדש בארצך, ולמ"ד לפרעה מורה על העצם כמלת את כמו הרגו לאבנר, שא נא לפשע שהם במקום את, וכן מה שאמר אח"כ הראה את פרעה, נכלל בו גם הוראת השגחה ושימת לב על הדבר, כמו ראה ראותי את עני (אכט האבען) ולזה אמר עליו לבסוף ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו וגו':