הכתב והקבלה · שמות · פרק 17 · פסוק 6

עמד לפניך. כל לשון עמידה המחובר בשם פנים יורה על עמידת השרות והעבדות כמו יעמד נא דוד לפני הילדים, העומדים לפניו, וחלילה לפרשו כאן ע"ד זה, כ"א מלת לפניך כאן משמעותו קודם, כמו לפני בוא יום ה', לפני שחת ה', להורות לפניו, וטעמו אהי' שם טרם בואך שמה (רל"ש). אמנם עדיין מלת עומד צריך ביאור אצלו ית', והרלב"ג אמר שהוא כלשון בני אדם, ואין זה מרווה צמאון הפשט, ונ"ל שהוא מן יעמוד לימין אביון, אף חכמתי עמדה לי, שענינם עמידת העזר (בייאשטעהען), ומלת לפניך הוא על העצם (פערזאֶנליכע געגענווארט) כמו, ופניך הולכים בקרב (שמואל ב י״ז:י״א) דתרגמו ואת תהי אזיל, ונקטו בפניהם (יחזקאל ו׳:ט׳) שפירש"י יתקטטו על עצמם, וטעם הנני עומד לפניך, אהי' לך לעזר (איך ווערדע דיר בייאשטעהען), כי אחרי שאמר משה מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלוני, אמר לו השם הנני עומד לפניך על הצור והכית, כלומר אנכי אהי' בעזרתך ולא תצטרך לירוא מהם ומהמונם, כי מיד יודע לעיני כל את מעשה ה' כי נורא הוא, ותפארתך בעיניהם, כי בהכאתך על הצור תוציא להם מים, ופעולה כזאת לא יוכלו עוד לייחסו אל משה, כ"א אל ההשגחה העליונה. ולהיות שמלבד העזר להנצל בל יפגעו בו, ישיג גם כבוד גדול, בעשותו לפני העם מעשה נפלא כזה, לכן שימש ע"ש העצם מלת לפניך, שיורה גם על הכבוד וההדור (אכטונג, אנזעהען) כמו לא תכירו פנים, פני הדור, ויתיצבו פנות העם: