הכתב והקבלה · בראשית · פרק 28 · פסוק 17

ויירא. לדעתי אין זה דומה למה שאמר (לקמן ל"ג ל"ח) ויירא יעקב שהוא יראת העונש ופורעניות, כי מה לו לירא הלא הובטח מפי הנבואה בכל הטובות הגדולות האלה, אבל לשון ויירא כאן הוא יראת הכבוד והרוממות (עהרפורכט), כענין וממקדשי תיראו, שאין הכוונה בו יראת הנזק אבל היראה לבלי פגוע בכבודו ובערכו; כי מדרגות רבות ישנן ביראת ה' כפי כח בינת האדם וכפי כח מעלת השכליות שבו, ויבדלו בה בני אדם בין רב למעט, כמו שנאמר על עובדיהו היה ירא את ה' מאד (מלכים א י״ח:ג׳) ויירא את אלהים מרבים, וכן יעקב אף שהיה לו עד הנה ג"כ ציור יראת ה', והיה ירא את האלהים באורח השכל והקבלה, הנה כעת זכה למעלה גדולה ויקרה מאד בענין יראת ה', כי נתגלה לו במראה ציורי כבוד אל וגדלו בהרגש הדעת ע"ד האמת כאלו הוא עומד לפני ה', ונדמה לו יראת ה' ליראת מלך המוטלת על האדם העומד לפניו, שעיניו רואות את המלך ולבו יירא יראת הכבוד והרוממות:

מה נורא. אחר שמצד ענותנותו היה קטן בעיניו להחזיק עצמו אינו ראוי לנבואה, לכן גמר בדעתו שמצד עצמו לא זכה לכך רק מצד קדושת המקום, ויגזור ויאמר "מה נורא המקום הזה", ר"ל המקום הזה מצד קדושתו מוכנת להופיע בו אור הנבואה אף למי שאינם ראויים אלי' כ"כ, מלת מה נורא מענין אור נר ומנורה כמבואר בבשלח בנורא תהלות, יעו"ש. (ערלייכטעט, ליכטפערברייטענד), ובמכדרשב"י (יתרו ע"ט) מאי קא חמא דקאמר דאיהו נורא, חמא שלימו דמהימנותא קדישא דהוה שכיח בההוא אתר כגוונא דלעילא ובכל אתר דהוי שלימותא שכיח אקרי נורא, ע"ש:

בית אלהים. ר"ל המקום הזה יש בו קדושה, שמצדו יוכן האדם לקבל בדעתו ענינים אלקיים (היער איזט ניכטס אנדערס אלס עמפפאֶנגליכקייט פיר גאָטט), דעת האדם מתקדשת בו להיות פנויה למעלה ולהסתכל בחכמתו של הקב"ה ולדעת גדלו ותפארתו:

וזה שער השמים. ר"ל בזה המקום יוכשר האדם בשקול ואומדן דעת להעריך דבר אל דבר לשער ולהבין באותן צורות הקדושות הטהורות השמימות (היער איזט ערוואֶגונג איבער היממלישעס), ובידיעות שאחר הטבע (פהיזישעס, איבער זיננליכעס נאכצוזיננען), וכבר כינו הכתובים אותו ית' בשם שמים, כמו שתו בשמים פיהם (תהילים ע״ג:ט׳) ר"ל ידברו על אלהי' היושבים בשמים (היממלישען), וכן במכדרשב"י (יתרו פ"ה) מן השמים דברתי, השמים דא קב"ה, (ושם ע"ב) יגלו שמים עונו דא קב"ה ורגיל בדברי רבותינו לכנות אותו ית' בשם שמים, כאמרם קמי שמיא גלי', השמים ביני לבינך, יראת שמים, ובהאזינו (ד' רפ"ז) קב"ה שמים אקרי, ובספר הבהיר (מובא במכדרשב"י סוף ס' שמות סי' ג' מנלן דשמים הקב"ה דכתיב ואתה תשמע השמים אטו שלמה מתפלל אל השמים שישמעו תפלתו אלא שנקרא שמים על שמו ע"ש. נראה שפירשו שמים לשון השתוממות, כמ"ש ר"פ בראשית, ונקרא הוא ית' שמים ע"ש התפלאות והשתוממות הבריות בגודל אלהותו ית':

בית אלהים. שם בית לא הונח דוקא על בנין מקום דירה, אבל על כל דבר שיש לו תוך הראוי לקבל דבר אחר אל תוכו (עמפפאֶנגליכער רוים), כמו מבית ומחוץ תצפנו, בתים לבריחים, בתי ידים, בית סאתים, (וז"ש במכדרשב"י (שמות ד') כל דמקבל מאחרא איהו ביתא לההוא דיהיב, וע"ד איש וביתו באו, (ושם ע"ב) ואינון דבדרגא תתאה אתקרון נוקבתא בית, דאתתא נוקבא דמקבלא מן דכורא) ולזה יתכן לבאר בית אלהי' על הנפש המוכנת לקבל בדעתה השגת אלקיית, ושם שער כאן הוא, לדעתי מן וימצא מאה שערים, וכמו שער בנפשו, שענינם אומד הדעת להעריך דבר, וטעמו כאן לפלס בכח הדעת ולשקול במאזני השכל ולשער במדות הבינה בהדר כבוד השגת רוחניות ותפארת עוזם: