הכתב והקבלה · במדבר · פרק 26 · פסוק 3

וידבר אותם לאמר מבן. פי' העביר אותם לפניו זה אח"ז שיאמרו ויגידו כל פרטיהם אשר הם בני עשרים (ליעס זיא פאָרפיהרען אנצודייטען פאן צוואנציג יאהר), וידבר מן ידבר עמים תחתינו שפי' ענין הנהגה, ורעו כבשים כדברם ר"ל כמנהגם, ע"ד דבר יום ביומו, ושם דבורה לשרץ העוף (ביענע) ג"כ ע"ש הנהגה, והיא המולכת והמנהגת כל עדת הדבורים והכל נמשכים אחרי', ובכתובות י"ז מנהיג העם נקרא מדברא דאומתא, ובדניאל (ג' כ"ד) נקראו המנהיגים הדבריא, ובמכדרשב"י (ואתחנן רס"ב) ודברת בם, בעי בר נש לאנהגא גרמיה בהו דלא יסטי וכו', בשבתך בביתך, לאנהגא גרמיה בביתיה באורח מישור וכו', ובלכתך בדרך לאנהגא במלי דאורייתא וגומר ולדברא גרמי' בארחי דאורייתא, ובשכבך לדברא גרמי' וכו'. הנה פירשו ודברת לשון הנהגה. ולשון העברה והנהגה נוהג במנויים, כל העובר על הפקודים, לפי שצריך שיעברו על פני המונה, כמו תעבורנה הצאן ע"י מונה, יעבור תחת השבט, ומזה כסף עובר שענינו עובר על הפקודים. ולא רצה הכתוב להאריך כאן באיזה אופן יהיו נמנים, ושיהיו למשפחותם ולבית אבותם, ושלא יהי' כאשר תעבורנה הצאן ע"י מונה כ"א בנתינת בקע לגלגלת (כבריש כי תשא ובר"פ במדבר), לכן סתם הכתוב לאמר כאשר צוה ה' את משה ובנ"י היוצאים מא"מ, שאמר אז למשפחותם לבית אבותם; ולרש"י ותרגום צריכים להוספות תיבות על לשון המקרא, ואחרים יעקמו עלינו את המקרא, כי יחברו כאשר צוה ה' א"מ אל מבן עשרים שנה, וסיפי' ובנ"י היוצאים מא"מ חברו אל מקרא שאחריו ובני ראובן והוא דרך עקש: