הכתב והקבלה · במדבר · פרק 21 · פסוק 18

חפרוה שרים. משה ואהרן (רש"י) ותארום גם בשם נדיבי עם, כי ברפידים ראינו נדבת משה במעלה נפלאה, אף שהתלוננו שם עליו ויריבו עמו, מכל מקום לא נמנע מלהתפלל לעורר רחמים על ישראל להושיעם מצער הצמאון, כמש"ש בויצעקו משה אל ה':

במחוקק. עפ"י משה שנקרא מחוקק (רש"י) ויתכן לפרשו על השי"ת שנקרא בפי הנביא מחוקק (ישעיה לג) ה' מחוקקנו, וטעמו השרים והנדיבים האלה לא עשו כן מדעת עצמם כ"א מעצת הש"י, ככתוב שם והכיתי בצור. (הפך מה שנעשה בסלע בקדש שלא ברצון הש"י) ולפי שמהצור שברפידים ידברו. וזה היה קרוב מאד לזמן שנאמר, שם שם לו חק ומשפט, לכן תארוהו ית' בשם מחוקק:

במשענותם. במטותם (רש"י) בכל המקומות נקרא מטה משה, מטה אלהים לא משענת, ויתכן שתארו כאן את המטה בשם משענת כדי לכלול בו גם ענין ההכאה שעשה משה עפ"י הש"י ברפידים בצור, כי שרש שען ישמש בלשון ארמי לענין הכאת דבר בדבר, ימחאו כף (ישעיהו נ״ה:י״ב) תרגומו ישענון בענפיהון, דוגמה לזו גם בלשון עברי כי קרבת תחום זה בתחום אחר קרא הכתוב לשון הכאה (אנשטאָססען) ומחה אל כתף ים כנרת (מסעי ל"ד י"א) כי נגיעת דבר בדבר בדוחק נקרא הכאה, ובמקום אחר קורא קרבת תחום זה בתחום אחר ודביקותו בו בלשון שען, ונשען לגבול מואב (חוקת כ"א ט"ו) ע"ש רש"י ותרגום ומזה, שבטך ומשענתך המה ינחמוני, טעמו כאשר תרים את שבטך עלי ליראני בו ולהפחידני בעונש המעותד לבוא עלי, גם כאשר הכיתני הכאת משענתך, המה ינחמוני, כי ידעתי שהאיום וההכאה אינם רק להיטיב דרכי לפניך וכאשר ייסר האב את בנו מצד אהבתו אליו כן תיסרני. במלת משענתך כלול שתי הוראות הכאת המשענת. ואחר שדברו בשיר על המים הניתן להם בתחלה ברפידים על ידי הכאת משה, הוסיפו לשבח על חסד השם שהגדיל לעשות עמהם בבואם לקדש, שלא יצטרכו לשום מעשה להוצאת המים, כי גם מדבור משה לבד יעשה להם נס זה. כמ"ש ודברתם אל הסלע, וזה שסיימו כאן וממדבר מתנה, כלומר המתנה הגדולה הזאת ניתנה כעת על ידי דבור לבד, כי מקדש ואילך כל פעם שהיו נצרכים למים היה די בדבור משה לבד להוציא מים מסלע, מדבר כמו מדברך נאוה, ישא מדברותיך - ואף שהנס בין בצור שברפידים בין בסלע שמקדש ואילך לא נעשה רק ע"י משה, מכל מקום דברו עליו בלשון רבים, כדרך המקראות לדבר בלשון רבים על יחיד לתפארת, כמו נעשה אדם, אדוני יוסף, ולזה לא אמרו משענתו בלשון יחיד רק משענותם:

וממדבר מתנה. מהמדבר הגדול שהוא עיי העברים מדבר מואב הלך עמהם הבאר למתנה, הוא ראשית הישוב, הנקרא נחל זרד, גם נקרא דיבון גד, והוא הנקרא בספר מלחמות והב ונקרא כאן מתנה, כי משם התחלת המתנה שניתן לישראל: