הכתב והקבלה · במדבר · פרק 16 · פסוק 15

לא חמור אחד מהם. לא חמורו של אחד מהם וכו' (רש"י). הרשב"ם והחזקוני תפשו על רש"י ואמרו אילו הי' נקוד אַחַד בפת"ח הי' פתרונו של אחד מהם, כמו אַחַד העם, ולא הרעותי את אַחַד מהם, והרא"ם הליץ בעד רש"י, ואינו אמתי, ע"ש ובאמת פירוש רש"י בזה הוא מיוסד בדקדוק התיבה (כמ"ש הרוו"ה), גם הוא מקויים מבעל הטעמים שהפריד תיבת מהם מן נשאתי וחיבר אותה עם אחד, ואילו לפירשב"ם הי' לו להטעים במקף ובמהפך אחד בפשט מהם נשאתי בז"ק, ודע שיש שני משקלים אחד בסגו"ל וקמ"ץ, גם בשני פתחין, אשר בסגו"ל הוא ממשקל הכבד, כמו גַנָב טַבָח, ונשתנה הפת"ח לסגו"ל בעבור קמצות החי"ת כמו פֶחָם גֶחַל, ואשר בשני פתחי"ן, הוא ממשקל הקל כמו נZחZש שZחZת אלא שהניגון בו מלרע לפי שהוא מגזרת ודבר חZד את אחד (יחזקאל ל"ג), והאל"ף נוסף כאל"ף של אנא מגזרת נא לשון בקשה, והרבוי מן אחד הקל אחדים, אבל אחד הכבד לא יתרבה כלל, כי מצד עצם ציורו שהוא האחדות אין עוד מלבדו, אבל יסתמך אZחZד בשני פתחי"ן כמנהג משקלו, והנה יתערב עם אחד הקל שהוא שוה בסמוך ונפרד, ולכן אחד העם, אחד ההרים, אחד השיחים, שהם סמוכים יתכנו להיות מן הקל ומן הכבד, לא כן אחד מהם, אחד מהנערים, אחר מבניו, שאחריהם מ"ם השימוש, הוא מן הקל בהכרע, כי אין על המ"ם סמיכות לפי המנהג, וההבדל העצמותי שבין המשקלים הקלים לכבדים הוא, שלא יתואר דבר במשקל כבד כי אם בהיות ענין התאר קבוע וקיים במתואר בו (עמ"ש ביתרו באל קנא), ולזאת לא יתואר בשם אחד במשקל הכבד אם לא שימצא במתואר בו ענין אחד עצמותי ייחדוהו ויבדילוהו מכל זולתו (ע' עקרים מ"ב פי"ד), ואם אין למתואר ההיא ענין מיוחד לעצמו יתואר בשם אחד הקל שהרצון בו חלק מחלקי הכל בשיווי, וזהו ההבדל שבין קח נא אתך אחד מהנערים (שמואל א ט׳:ג׳) שפי' נער מן הנערים, ובין ויען אXחCד מהנערים (שמואל א ט״ז:י״ח) שהרצון בו המיוחד והמבחר שבנערים והוא דואג האדומי לדעת רז"ל וכמו שפירש"י, והנה כמעט שכב אחד העם (בראשית כ״ו:י׳) שהוא סמוך יתכן להיות מן הקל ומן הכבד, אלא שהסברא הישרה נוטה שהוא מן הכבד ורומז בו על המיוחד שבעם הוא המלך, בעבור שאמר אחריו והבאת עלינו אשם ולא אמר והבאת עליו, וככה על אחד ההרים אשר אמר אליך (בראשית כ״ב:ב׳) יתכן שרומז בו על הר המורי' המובחר שבהרים, גם יתכן לפרשו על הר מן ההרים כמו תחת אחד השיחים (שם כ"א), אכן במקום שהתיבה בלתי סמוכה ודאי כגון ולא הרעותי את אחד מהם דענינא, שיש אחרי' מ"ם השמוש ואין סמיכות על המ"ם, אין להסתפק בה שהיא ודאי מן הקל ואין בה שום יחוד ובירור, לכן ברור שפי' ולא הרעותי שום איש מהם יהי' מי שיהי', ואלו הי' אומר לא חמור אחד מהם נשאתי הי' פי' כמו כן לא חמור אחד של שום איש מהם נשאתי, עכשיו ששנה ואמר לא חמור אחד מהם משמעו לא חמור של דבר המיוחד מהם נשאתי, ואיזהו הדבר המיוחד בהם הוי אומר זה קופת הצבור המיוחדת לכל צרכי צבור, ומבואר ברבה ובתנחומא שאמרו מה שהי' דרכי ליטול לא נטלתי מהם, בנוהג שבעולם אדם שהוא עושה בהקדש נוטל שכרו מן ההקדש, בשעה שהייתי יורד ממדין למצרים הי' דרכי ליטול מהם חמור (מקופת ההקדש) שבשביל צרכיהם ירדתי ולא נטלתי, ע"כ. הרי לך מבואר שאין פי' לא חמור של שום איש מהם נשאתי אלא לא חמור של המיוחד מהם והיינו ההקדש. הנה לפניך שפירושי רז"ל הם בהירים ומדוקדקים למעיינים בהם הדק היטב, והם מיוסדים בעיקר הלשון, לכן הפוך בהם ומהם לא תזוע:

ולא הרעותי. מדלא אמר למ"ד אחרי הרעתי כמו למה הרעת לעבדך וכדומה, נ"ל שהוא מענין רעה ישראל האזינה, ענין ממשלה והנהגה, והוא נגד מ"ש עליו כי תשתרר עלינו. גם יתכן לפרש כן מדהקדים לומר לא חמור אחד מהם נשאתי שלא נהנה מהם מה שהי' ראוי ליקח מהם כש"כ הוא שלא עשה עמהם רע, ויהי' דבור בלתי מסודר כראוי, וכבר ידענו שפעלי ע"ו ול"ה באים זה תמורת זה, ואין טענה כ"כ משנויי הנקודות במלת הרעתי: