ובקעהו. המשורר קראהו לשון גזירה, לגוזר ים סוף לגזרים וברבותינו קריעת י"ס, ונ"ל שבחרה התורה בלשון בקיעה שיש להבין בו שתי כוונות, האחת חלוקת הדבר (טהיילען), והשנית לשון בקעה, מן ארץ הרים ובקעות (ברוך, טהאל), והוא שם על שטח העמוק והנמוך משאר השטחים שסביבותיו והוא גדול בשטחים כמדת שדה כי (לפי מה שיבואר אח"ז) לא היה מי י"ס נכרתים לגמרי משטח העליון עד תחתית העומק, כי לא בקע ה' לפניהם רק אותו החלק מן המים שהוא גבוה למעלה מן היבשה, אבל מי הים השוום עם פני הארץ, עליהם הלכו בנ"י, ועז"א כאן ובקעהו. שהים שהוא מטבעו גבוה ותלול יעשה בקעה שטח עמוק ונמוך, ותרגומו (מאכע עס צור עבענע), וכ"א (אבות דר"נ פ' ל"ג) אמר להם משה קומו עברו אמרו לא נעבור עד שיעשה הים בקעה לפנינו הכה משה ונעשה בקעה לפניהם שנאמר בקע ים ויעבירם ונאמר (ישעיהו ס״ג:י״ד) כבהמה בבקעה תרד, ע"כ. וכ"א בס' חכמת שלמה (פ' י"ט) ותהי דרך סלולה בים סוף והמצולות העמוקות היה כשדה מלא עשב:
קריאה במקור
הכתב והקבלה · שמות · פרק 14 · פסוק 16
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- HaKtav VeHaKabbalah, Frankfurt 1880
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002009558
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d360d833eab48758df23419c3d82c5543efe93f7b6a6de53ff26f74bc48ba7e