הכתב והקבלה · במדבר · פרק 12 · פסוק 6

אם יהיה נביאכם. רש"י פי' אם יהיה לכם נביאים וכת"א, ולראב"ע חסר הנסמך ופי' נביאכם נביא ה', ולרשב"ם נביאכם במקום שם המקרה נבואתכם, ולדעתי אין צריך לכל הדחוקים האלה, כי מאמר זה חוזר אל משה, כנגד מה שאמרו הלא גם בנו דבר והשוו מעלתם למעלת משה כמהו כמהם, וכמו שהם במדרגת נביאים כך משה איננו במדרגה יותר עליונה מהם, וגם הוא אינו כ"א נביא, על זה בא מאמרו ית' אליהם להודיעם שאיננו במדרגת נביא לבד, כ"א במעלה יותר גבוה, על זה אמר. אם יהיה נביאכם ר"ל אם לא יהיה משה כי אם במדרגת נביא לבד, ה' במראה אליו אתודע וגו', ר"ל היה די לו אם אנכי ה' הייתי נראה אליו במדרגה קטנה, והיא מראית הלילה (וואֶרע ער פראָפעט נור, זאָ ווירדע איך עוויגער מיך נור), והנגינה מסכמת לזה, ולדברים האלה שפיר אמר קרא מלת אליו בו לשון יחיד. כמראה אליו אתודע, פרש"י שכינת שמי אין נגלית עליו באספקלרי' המאירה, ועל ומראה ולא בחדות הנאמר במשה פי' מראה זה מראה דבור שאני מפרש לו דבורי במראית פנים; והוא מן הספרי, ובויקרא רבה כל הנביאים לא ראו אלא באספקלרי' מלוכלכת ומשה ראה באספקלרי' מצוחצחת. ממשמעות הדברים יראה שמלשון המקרא למדו כן, מדכתיב מראה פעם בקמ"ץ פעם בסגו"ל, ובאמת אין שנוי נקוד זה ענין חסרון ויתרון מעלה כ"א שזה מתוקן בלשון זכר וזה בלשון נקבה, וכמו שהעיר החכם רוו"ה ע' בדברי', ונ"ל כמו ששנוי נקודותיהם יורו על הבדל זכר ונקבה, הוא עצמו ההבדל לחסרון ומעלת הנבואה, כי כל דבר שבטבעו מקבל השפעתו מדבר אחר ידובר בו בלשון נקבה, כי על השמים שהם משפיעים לארץ יאמר האזינו השמים בלשון זכר, ועל הארץ המקבלת השפעתו ממעל לה יאמר ותשמע הארץ בלשון נקבה, וכן הלב שבאדם אשר ממנו תוצאות חיי הגוף, והוא המשפיע בכל האיברים ידובר בו בלשון זכר, ולבי ראה הרבה חכמה, אמנם שאר איברי הגוף שכולם בכלל מקבלים השפעתם מן הלב ידובר בם בלשון נקבה, ידים שופכות, רגלים ממהרות, עיניך ראות, שמעה אזני, וכן בשאר האברים; והנה לוח הזכוכית המלוטש מאד (געשליפענעס גלאס), אשר מצד אחד שבו משוח טיחה על פניו, ועל ידי זה יתעכב עין הרואה מלהסתכל בצורה העצמית העומדת בצד השני, ואמנם בצד המלוטש יתרשמו הצורות העומדים נגדה, הצורה הזאת המתרשמת בתוך הזכוכית יוכל הרואה לראות, והוא המכונה מראות הצובאות (שפיגעל), ולהיות הלוח הזכוכית באופן זה להראות התמונה המקבלת בצד המצוחצחת שבה מדבר העומד נגדה, לזה ידובר בה בלשון נקבה, מראה באל"ף קמוצה. הנה לסבה זו לפי שכל הנביאים שלא זכו להשיג הדבור האלהי הנבואי בעצמותה, והיה מן הצורך אצלם שיתלבשו הדבורים הנבואיים במשלים וחדות, כמו סיר נפוח, מנורת זהב, מקל שקד וכדומה, הנה באופן זה לא ראה הנביא במראיתו הדבור העצמי המדובר ממנו כ"א דוגמת הרואה הצורה המתרשמת בלוח הזכוכית, שאינו רואה עצמות הדבר כ"א דוגמתו, ולזה תכונה מראית נבואתם בשם מראָה בקמצת האל"ף בלשון נקבה. אמנם משה להיותו זוכה למראית פנים פא"פ להשיג הדבור האלהי בעצמותו בלתי התלבשותו בדמיונות, עד שאמרו עליו השכינה מדברת מתוך גרונו כביכול, לזה תכונה מראית השגתו המעליתית בשם מראֶה בסגו"ל האל"ף בלשון זכר, שהוא הלוח הזכוכית שאין טיחה משוחה בו ויוכלו לראות מתוכו הצורה העצמית העומדת מצד השני, ואין התמונה מצטיירת בזכוכית, ועין הרואה יכולה לשלוט בדבר העצמי כמו שהוא: