הכתב והקבלה · דברים · פרק 22 · פסוק 17

ופרשו השמלה. ה"ז משל מחוורין הדברים כשמלה (רש"י), והוא מדרשו של ר' ישמעאל בספרי ובמכילתא, וא"צ כי זאת לפנים בישראל מכניסים החתן והכלה לחופה ובודקין אותן, והעדים משמרים להם מבחוץ, והם שהחכמים קורין להם שושבינון, וכאשר יפרדו נכנסין העדים שם ולוקחין השמלה אשר שכב אותה עלי' ויראו הדמים, וזה ידוע בתלמוד ובספרי ואגדה, וקורין השמלה ההוא סודר, ולכך יאמר הכתוב שיפרוש אבי' ואמה השמלה אשר לקחו מיד העדים ויאמר אלה בתולי בתי, ובודאי שצריך לחזור הדברים בענינים הרבה שהכתוב יקצר בהם, אבל לא אמר ה"ז משל אלא המחייב מוציא שם רע אע"פ שלא בעל, ופשוטו של מקרא כדברי האומר עד שבעל, וכך אמרו בגמרא ר"א בן יעקב אומר שמלה ממש והלכה כדבריו, וכן טעם הפרשה, כי אמר הכתוב תחלה ולקח אבי הנערה ואמה והוציאו את בתולי הנערה ידבר בשניהם, ואח"כ שב לאב לבדו ואמר אבי הנערה וגו', וחזר ואמר ופרשו השמלה בשניהם, והטעם כי התביעה הזאת לאב לבדו הוא שהקנס שלו אבל שתוף האם במעשה מפני שענין השמלה הנשים יתעסקו בו, והן יודעות ובקיאות בדמי' ולאם, ראוי שתתפוש ותביא אותה לב"ד, אבל טענת את בתי נתתי לאיש הזה לאב בלבד היא והאם לאו בעלת דברים דידי' היא, או אחר שיסדר האב טענותיו בב"ד יתפוש בשמלה אשר הביאה אשתו תחת כנפות כסותה ויפרשו אותה שניהם בב"ד, והנה לא הוזכרה האם בפרשה ולא באה לב"ד כלל   אלא מפני ענין השמלה (רמב"ן); ובצד"ל כתב דאף על גב דקאמר (בפ' נערה שנתפתתה) דלראב"י הדברים ככתבן, לא בא לשלול שאין פירושו שהוא דרך משל, אלא ה"ק דלראב"י יכולים אנו לפרש הדברים ככתבן, אבל גם ראב"י מודה דלפי האמת אין הדברים ככתבן אלא ה"ז משל וכו', וכה"ג כתב הרב בעל כ"מ. ע"ש. והא דנקט קרא כשמלה דוקא נראה שהוא כענין שמלה חדשה גבי אחי' השלוני וירבעם, שדרשו (בפרק חלק) מה שמלה חדשה אין בה שום דופי ופירש רש"י שום דופי גמגום. וזהו נמי כוונת רז"ל שדרשו (בפרק קמא דחגיגה) שמלה לך קצין תהיה לנו וגו' עשיר אתה בתורה ומחוורת היא בידך כשמלה קצין תהיה לנו ותלמדנו וכו':