הכתב והקבלה · במדבר · פרק 5 · פסוק 20

ואת כי שטית. מאמר זה מחובר עם מאמר הבא אחריו יתן ה' אותך, וטעמו ואת כאשר שטית תחת אישך וכאשר נטמאת ויתן בך איש את שכבתו מבלעדי אישך יתן ה' אותך לאלה ולשבועה, אמנם בעבור אריכות התנאים חזר קרא פעם אחרת ואמר והשביע הכהן את האשה ולפרש שהיא שבועת אלה (רמב"ן). והא דאמרינן בתלמוד (קדושין ס"ב), דבעי' תנאי כפול, ולא אמרינן מכלל הן אתה שומע לאו, ודרשו מפני זה המקרא מסורס, לפי המקרא אם לא שכב תהא נקייה, ולפי המסורס אם שטית חנקי (ע"ש רש"י ותוס'), אין זה אלא לרב דאמר (סוטה י"ח) ששתי שבועות ישנן בסוטה, אחת קודם השקאה ואחת לאחר השקאה, ולדעת זה, מאמר ואת כי שטית אין לו התחברות עם מאמר יתן ה' אותך, לכן השתדלו התלמודיים להעמיס גם ענין קללה במלת הנקי, אמנם למסקנא (דליתא לדרב) שאין בסוטה אלא שבועה אחת קודם ההשקאה, אין מקום לקושית התלמוד שם מעיקרא, דהא הקללה מפורשת בקרא בתת ה' ירכך נופלת ובטנך צבה, ותו אין צריך להעמיס במלת הנקי ענין הקללה והעונש, (עי' בחידושי הריטב"א בשבועות ד' ל"ו ד"ה הרי סוטה דאיסורא היא, שכתב כן בפשיטות בשם התוס'), ומעתה מ"ש רש"י כאן בפירושו, והשביעה אותה ומה היא השבועה אם לא שכב הנקי אם שכב חנקי שמכלל לאו אתה שומע הן, אין זה לפי מסקנת התלמוד, וגם מה שפלפלו הרא"ם והרב בצד"ל בדברי רש"י אם הם אליבא דרחב"ג דלא בעי תנאי כפול או אליבא דר"מ דבעי ת"כ (ע' בדבריהם הארוכים) הם שלא לצורך בפירושא דקרא, דלמסקנא אין כאן אלא שבועה אחת, ומאמר ואת כי שטית מחובר הוא עם מאמר שנאמר אחריו יתן ה' אותך לאלה ולשבועה, ומפורש א"כ בקרא באר היטב משפט התנאי כראוי; ומעתה אזדה לה תמיהת הרב בצד"ל שכתב וז"ל, ולי קשה קושיא יותר חזקה על הרמב"ם והסמ"ג שפסקו כר"מ דכל תנאי שאינו כתנאי ב"ג וב"ר אינו תנאי, ועוד דלפי המבואר בתלמוד להדי' אפי' לר"ח ב"ג אצטרך לומר הנקי בלא יו"ד כמו חנקי' משום דסד"א אם לא שכב איש הנקי ואם שכב לא הנקי ולא חנקי אלא איסורא בעלמא ע"ש שהניח בצ"ע, ולפי המבואר במה שקדם, דעת הרמב"ם והסמ"ג נכונים וברורים למסקנת התלמוד, לכן לא העתיק הרמב"ם (בהלכות סוטה) רק לשון השבועה כמבואר בתורה (והמעיין בחדושי רשב"א וריטב"א שם בקדושין ובערוך ערך הנקי ימצא פירוש נכון על לשון המקרא גם לסוגית התלמוד שם שאינו לפי המסקנא תחת אישך מבלעדי אישך ומלת הנקי מענין יצא פלוני נקי מנכסיו, ולא העתקתי מדבריהם, כיון דאתברר לן פירושו דקרא על פשוטו יותר מוסכם עם מסקנת התלמוד, והכתב הקבלה תואמים יחדיו). וז"ל רע"ס הנקי מפני שכבר נאמר לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו, באופן שאף ע"פ שישבע אדם על האמת בשבועות האלה, אם יהיה הדבר בלתי צריך כמו הנשבע על הידוע, לא ינקה הנשבע מן האלה, ואַתְ שגרמת להיות הדבר ספק אצלינו ולחייב עצמך בשבועה זו, היה ראוי שגם אם תשבעי על האמת לא תנקי, מ"מ קבלי את האלות ע"ז התנאי שתנקי מהם אם לא שטית, ואַתְ ג"כ קבלי עליך כי שטית תחת אישך וכי נטמאת, שתחול עליך בסבת מה ששטית ונטמאת ולא בסבה אחר', ובהיות הסבה סרה ובלתי אמתית לא יהיה שום חלות לדבר האלה, ואמרה אמן אמן, אני מקבלת כל התנאים שאמרת, שאם לא שטיתי אנקה ואם שטיתי תחול האלה; ואמר ואם לא נטמאה האשה ונקתה, כלומר מעונש השבועה שגרמה, אף ע"פ שנאמר כי לא ינקה, הנה בזה הענין (שנתבזה לעיני כל) רצה האל ית' שתנקה האשה כי הוא ידע יצרנו, עכ"ד הנעימים. ולמדנו מדברי' טעם נכון על שכפלה התורה לשון והשביע לטהרתה ולטומאתה: