הכתב והקבלה · במדבר · פרק 14 · פסוק 13

ושמע מצרים כי העלית וגו' ואמרו אל יושב הארץ וגו'. למפרשים אמירה זו מחוברת אל מה שנאמר בסוף הענין מבלתי יכולת, ויש כאן הפסק ענין בין המאמרים, ומלת כי לפירושם הוא כמו אשר, גם יוסיפו ענין השמיעה היא הריגתם; ואין לשון המקרא מסודר היטב, דאי סיפא דקרא על איזה מצריים ישמעו הי' ראוי לומר. אשר מקרבו העלית, ולא להעמיד מלת מקרבו בסוף המאמר (כמו שהערונו ע"ז בבראשית אנכי עשו בכרך); ונ"ל לפרש מלת ושמעו לשון הבנה ושימת לב על הדבר, כמו שמע ישראל, כי שומע יוסף, ומלת ואמרו הוא לשון התפארות כמו יתאמרו כל פועלי און (פרייזען), והמכוון בזה ידענו שכוונתו ית' בכל הנפלאות שעשה במצרים לא היתה חלילה לענות את המצריים, כ"א להביאם לידי הכרה אמתית במציאותו ית' ובהשגחתו הבלתי ב"ת, ובאמת באו מהם לידי הכרה זו, כמ"ש הירא את דבר ה', ופרעה אמר ה' הצדיק, ולזה השתדל משה לאמר אם אתה ה' תגמור משפט דינך הצדק להעניש ולכלות את דור המדבר בזה, יאבדו מן המצריים הלמודים היקרים שהשיגו ע"י נפלאותיך, לא יאמינו עוד שאתה אלהי עולם המנהיג את העולם בכח בלתי תכלית, אבל יאמרו שכח אלהותך לא הי' יכול להתפשט אלא נגד אלהי המצריים, אבל נגד אלהי יושבי כנען אין ביכלתו להשפיל ולהכניע (ע' רמב"ן וכ"ה במ"ר), ובזה יתנו המצריים יקר ופאר אל אלהי יושבי כנען לאמר אלהותם של אלה המה בעלי כח מנועי הנצוח ממך, ויחולל שמך הגדול, וזהו ושמעו מצרים כי העלית בכחך וגו', ירצה מחריצות משפטך על עמך כעת יבינו המצריים שמכחך הגדול עליהם לבד הוצאת את העם הזה מתוכם, ולא אלהי כל הארץ יקרא שמך, ולזה מנעת להביאם אל הארץ אשר כוונת בראשונה אלי', ובזה ירוממו וינשאו את אלהי יושבי כנען. גם יש לפרש מלת ושמעו כפעל עבר, והוי"ו כטעם הלא לנתינת טעם לסתור הקודם, כמו המכסה אני מאברהם ואברהם היו יהי', שטעמו הלא אברהם יהי', ושמעו טעמו הלא מצרים כבר באו לכלל הבנה (וואהרגענאָממען) שבכחך הוצאתם, ודבר זה כבר הודיעו גם אל יושבי ארץ כנען, עד שגם אלה האומות יודעים שהוצאתם בכחך (וכעדות הכתוב [יהושע ב׳:י׳] שמענו את אשר הוביש וגו' בצאתכם ממצרים ואשר עשיתם לשני וגו') גם אלה ואלה שמעו כי גם עתה שכינתך בקרב העם הזה, ועתה אם תמית ואמרו מבלתי: