הכתב והקבלה · במדבר · פרק 22 · פסוק 33

אולי נטתה מפני. לרש"י מלת אולי כמו לולא וכ"א, אמנם לא מצאנוהו בכל המקרא באופן זה, לכן פי' הגר"א כמו אם התנאי אם הי' כן, כי אמר ותט לפני, ואם לא עשתה כן כי אם היתה נוטה מפני ללכת לדרכה, כי עתה וגו'; ולכן באו השנויים לפני מפני. עכ"ד. כיונתו כי שרש נטה עם מלת לפני ביאורו השפלה והורדה למטה, כמו ויט שמים וירד, והיא הרביצה (נידערלאססען, העראונטערזענקען), ונטה עם מלת מפני היינו הנטיה ללכת לצדדין או לאחריו (אויסלענקען, אויסווייכען), והנה באמרו ותט לפני היינו הרביצה תחת בלעם בפעם שלישית, (ובא מספר יסודי תחת מספר סדורי כבהרבה מקומות), ואמר אם היתה נוטה מפני ר"ל שגם בפעם שלישית היתה נוטה מפני, שהיתה שבה לאחור או לצדדין, אז גם אותך הרגתי. ונ"ל לפרש עד"ז מלת אולי כמו הלואי, כמו אולי ישא פני, אולי יחנן, וכאלו קוה אל הנטי' השלישית בכדי למצוא עלה להרגה (ווענן זיא מיר דאָך אויסגעוויכען וואֶרע):

גם אותכה הרגתי. רש"י יסרס לשון המקרא והראוי גם הרגתי אותכה, כלומר לא העכבה בלבד קראתיך כי גם ההריגה; וראב"ע כ'. ואותה החייתי. דרך קצרה (מלת גם לעד שמתה האתון אחר שדברה יעו"ש), וכן הטעם כאשר הרגתי' הרגתיך, או הרגתיך לבד ואותה החייתי; הנה לדבריו אות וי"ו במלת ואותה הוא כמו מלת או, ואין לדבריו טעם, וכבר טען עליו רמב"ן, והוטב בעיניו פירש"י, וסיום דבריו לא דיבר הכתוב במיתת האתון כלל, ואפשר שהוא מדרך הקבלה. ולדעתי מלת גם פי' אדרבה (פיעלמעהר) אשר יורה על ההפך, כמאמר משה אל פרעה (בא יו"ד) גם אתה תתן בידינו זבחים וגו' שהמכוון בו הפך דעתו שאמר צאנכם ובקרכם יוצג, והטעם משלך תתן לנו, לא בלבד שתהי' מוכרח לעשות דבר קטן להניח לקחת מקנינו אתנו אדרבה יותר גדול מזה תהי' מוכרח לעשות לתת בידינו משלך (ע"ש רש"י), ועד"ז יתפרש וגם הולך לקראתך (בוישלח), וגם הולך לקראתך (בשמות), גם עתה כדבריכם כן הוא (במקץ) יעו"ש, וכן כאן מלת גם הוא כלשון אדרבה, וזה יורה על הפך הדבר הנעשה, כלומר לא הייתי עושה דבר הקטן להמית הבהמה, אדרבה ההפך ודבר יותר גדול מזה הייתי עושה, אותכה לבד הרגתי ואותה החייתי (פיעלמעהר דיך ווירדע איך ערשלאגען האבען), וא"צ לסרס לשון המקרא, ומיתת הבהמה הוזכרה ג"כ. והגר"א פי' שאם נטתה מפני הרגתי אותך תיכף ולא המתנתי לך עד מלחמת מדין שהרגוהו בנ"י בחרב, וזהו כי עתה וגם אותכה הרגתי פי' אותך והנערים והאנשים ההולכים עמך את כלם הייתי הורג:

ותראני האתון. יש כאן זרות בניקוד תיבות ותראני, שהאל"ף פתוחה, ומן הראוי להיות צרוי', כמו כל כנויי המ"ב בעתידים (ר"ש ב"מ); ונ"ל ששנוי זה יורה שיש בתיבה זו הוראה מורכבת ומשותפת, עבר מן הקל לנסתרת, והנכח מן ההפעל ע"י וי"ו ההפוך, ר"ל כי עיקר דבריו אל בלעם היו להאשימו על אשר לא שם אל לב השנויים הגדולים שנתחדשו לעיניו בדרך זה עם האתון, וביותר להיותו ראש הקוסמים הי' מן הראוי להיות סימנים אלו להורות לו למנעו מדרך הלוכו, וכאלו ראיית האתון את הדבר המונעה מהלוכה תהי' ממילא סבה לעורר את לב בלעם ולשום לדרך אחור את פעמיו, ולזה בא האל"ף פתוחה כמו העבר מההפעיל הראני הראתני ותי"ו מן ותראני האתון ראתני והראתה אותי גם לך (זיא זאָללטע מיך דיר געצייגט האבען), ועמ"ש בויצא ע"פ יאהבני אישי: