הכתב והקבלה · בראשית · פרק 4 · פסוק 14

הן גרשת. לדעתי המכוון במקרא, הוודוי הגמורה שהתודה קין בכל לב על גודל חטאו לאמר, גדול עוני וחטאתי מאד בשפיכת דם אחי, כי רב הוא מנשוא ומלסלוח. בצדק ובמשפט חרצת עלי להיות נגרש ומטלטל בארץ, וכלימת מעשי המכוער תכסה פני להיותי מסתתר מאור פניך ולא מצאתי לב לבקש על נפשי הסליחה והכפרה, ואני מצדיק יושר משפטיך ואקבל בכל לב להיות נע ונד בארץ, ומי יתן! ותהיה התנודדי הנה והנה סבה למותתני, כי יפגעני איש בדרך ויקח את נפשי ממני, ותהיה מיתתי כפרה גמורה על כל אשר הרעותי לשלוח יד רצח אל אחי, מלת הן משמשת להצדיק דברי חבירו (רעכטסאנערקעננונגסוואָרט) כמורגל ברבותינו האומר לחבירו מנה לי בידך וא"ל הן. וכן אמר לבן ליעקב הן לו יהי כדברך, שבמלת הן הצדיק לבן תביעת יעקב. וטעם הן גרשת בצדק ובמשפט גרשת אותי (רעכטמאֶסיג פערטריבסט דוא מיך). וטעם מפניך אסתר כמאמר עזרא הסופר בהתודותו; אלהי בושתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך. ומלת והיה יעיד על פי' זה להיותו מאמר בפ"ע בלתי מחובר אל והייתי נע ונד כמסובב אל הסבה, כפי המפרשים ששניהם מאמר אחד, כלומר שהנע והנד יהיה סבה שיהרגהו כל מוצאו, דא"כ מלת והיה מיותר. עמ"ש בלך לך הן לי לא נתת זרע, ובוישב הן אדוני. וסמוכים לפי' זה ממדרש רבותינו שאמרו כשיצא קין פגע בו אדה"ר וא"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ופשרתי נתקרר ונח ממני רתיחת מדה"ד, ובויקרא רבה פרשה יו"ד ע"ד דר"י ב"ר תשובה עשתה הכל. ובמכדרשב"י (בראשית ל"ו ב') וכד אהדר בתשובה מאי קאמר הן גרשת וגו' ובפרקי דר"א (ס' כ"א) איתא אמר קין רבון העולמים גדול עוני מנשוא שאין בו כפרה, ולא עוד אלא יעמוד אחד בארץ ויהרגני ע"ש: ובתקונים (תקון ס"ט ד' קי"ז) גדול עוני מנשא הכא תב בתיובתא ואתחרט, בגין דא וישם ה' לקין אות וגו' ויצא קין מלפני ה' בהאי נפק מן דינא וגו' ובגין דתב בתיובתא וגו' שוי לי' קדמת עדן דבגיני' זכי לג"ע. הנה להראות גודל כח התשובה בא הסיפור הזה בתורה. ואמר לו ה' כל הורג קין שבעתים יוקם, כלומר ההורג את קין אעניש אותו שבע על חטאתו, כי לא יהרג קין בעבור התודותו לפני. ערמב"ן שטען על פירש"י שבעתים יוקם לסוף שבעה דורות, דא"כ היה ראוי לומר לשבעתים: