הכתב והקבלה · ויקרא · פרק 25 · פסוק 5

ספיח קצירך. הצומח מן הזרע הנופל בעת הקציר הוא קרוי ספיח (רש"י) והרמב"ם בפירושו (כלאים פ"ב מ"ה) אמר יש מן הצמח מה שיזרעוהו ויקצרוהו ואחר כך צומח פעם שניה כגון העשב וכו' ועליו נאמר את ספיח קצירך:

לא תבצור. אינו רוצה בזה לאסור הבצירה כלל, שהרי התיר אכילתן, באמרו והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, אבל ר"ל כמו שפי' בספרא (לא תבצור), כדרך הבוצרים, והכוונה כדי לשנות ולא יתעסק בפירות שביעית כדרך שיתעסק בשאר השנים (רמב"ם בפי' למשנה פ"ח דשביעית). וכן פירש"י, לא תקצור להיות מחזיק בו כשאר קציר אלא הפקר יהיה לכל. כוונתם נגד שבשאר שנים נאמר ואספת את תבואתה, אמר בשנה השביעית לא תקצור הצמחים מספיח כדי לאסוף אותם לבדך אלא תנהג בו מנהג הפקר, תעזוב אותם לקצירת כל אדם ואז גם אתה כאחד מהם. וטעם לא תקצור, כדרך שקוצר בכל שנה קצירת כל השדה ומעמידים כרי ודשים בבקר אלא קוצר מעט וחובט ואין לו להביא לתוך ביתו רק מעט כדרך שמביאים מן ההפקר חמש כדי שמן ט"ו כדי יין (ערמב"ם פ"ד משמטה ה"א כ"ד). ודע שכל זה הוא לשיטת הפוסקים שהשומר שדהו בשביעית בגדר ופתח נעול אין הפירות נאסרים, לכן גם במשומר אינו איסור רק קצירה כדרך הקוצרים, אבל שלא כדרך הקוצרים מותר (ערש"י יבמות קכ"ב א' ד"ה של עזקה וכו' מן המשומר וכו' וקודם הביעור אלו ואלו מותרין). אבל לדעת ר"ת ורבותיו של רש"י דבשביעית דבר השמור אסור באכילה אף לפני הביעור ובמשומר הקצירה אסורה אף שלא כדרך קצירה, ורק במופקר על ידי שנוי מותר, דהיינו שלא כדרך קצירה ובצירה (עתוס' סוכה ל"ט ע"ב ד"ה בד"א), וכ"ד הגר"א בפי' למשנה (שביעית פ"ח מ"ו), והוסיף שם מפורש, דבמשומר אסור בכל ענין אף בשנוי, רק במופקר שרי בשנוי, וגם זה אינו אלא בתלוש, אבל במחובר אף במופקר אסור לקצור כ"א לתלוש בידים. ולדעה זו הא דתנן (פ"ה דשביעית מ"ו) מוכרין להם מגל יד ומגל קציר, אין פי' מגל קציר לקצירת תבואה, דהא במחובר כל קצירה אסורה ואין מותר רק התלישה, אלא מגל יד הוא העשוי לשבירת עצמות, ומגל קציר הוא העשוי לבקיעת עצים ולתיקון מנעל ומפתח (עי' בס' פאת השלחן סי' כ"ד ס"א). לפי"ז לשון לא תקצור דקרא כפשטי', דבמחובר כל קצירה ובצירה אסור. ודע בלשון בצירה אין עיקר הוראתו חתיכת הזמורה מן הגפן (אבשניידען, אבלעזען), כי שרש בצר הונח לרש"פ על הדבוק העצום שבין חלקי המורכב, כענין ערים בצורות, שהחומות חזקות ומדובקות היטב באבנים וסלעים בלתי נוחות להתבקע ולהפרץ, מזה יבוא שם הבציר, להוראת אסיפת הענבים, והוא שם התכלית, והיינו הכנסת פרי הגפן להיותם בצורים ומדובקים יחד על ידי דריכת הענבים בגת, ויהיה בצר כמו וצבר בהפוך אתוון, ויתכן ששרש בצר הוא מורכב מן בא-צר, דהיינו ביאה במצר, שהענבים צרורים ודבוקים יחד. ותרגום לא תבצור לא תקטוף, ולשון קטף בארמי יורה גם על הדבקות (כבנדה ס"ו) בנתר לא משום דמקטף שפי' הערוך שמדבק השער זה על זה ואין המים באים ביניהם: