הכתב והקבלה · שמות · פרק 4 · פסוק 24

ויהי במלון. רבותינו ספרו לנו כי משה התאחר והתעכב במילת בנו בזמן הראוי, ואפשר לרמז ענין זה בלשון המקרא, כי מלת ויהי מצאנו הוראתו קרוב לענין איחור ועכוב, כמו ויהיו בחצרות (במדבר י״א:ל״ה), ויהי שם כאשר צוני ה', ויהי התעכב, וכן עלה אלי ההרה והיה שם, ונשתההה שם מ' יום, כמ"ש רע"ס שם (ועי' רש"י על ויהי ידיו אמונה, ויהי משה ידיו וכו'), ויותר יתכן לומר כי מלת ויהי מענין נהייתי ונחליתי (דניאל ח׳:כ״ז) שענינו שבר מקרה רעה וצרה, כמו הוה על הוה (יחזקאל ו'), כי היה ענין אחד עם הוה, הוה גביר לאחיך כמו היה, ויבאו זה תמורת זה, (כבאיוב ו׳:ב׳) והותי במאזנים, להותי יועילו (שם למ"ד) שניהם לפי הכתיב ביו"ד, וי"מ מענין זה היו בן שאול (שמואל ב ד׳:ב׳) ויהי דניאל (שם א') כמש"ש ר"ש ב"מ. וזש"ר כ"מ שנאמר ויהי אינו אלא צרה כי שתי אותיות, הי יורו על מקרה ופגע רע (יחזקאל ב׳:י׳) קינים והגה והי, וכן כאן על הפגישה והפגע רע שנפל בו אמר ויהי (ער ווארד ליידענד):

במלון. בסבת המילה שנתרשל בה, כבי"ת ויעבד ישראל באשה בשביל אשה (וועגען דער בעשניידונג). ומלת במלון הוא משרש מול הוראתו המילה כי משרש זוד זדון, ויהיה טעם המקרא לפי"ז, בדרך זה היה מתאחר ומתעכב בענין המילה כענין וינצו במחנה (אמור פ"ד י') שטעמו על עסק מחנה:

ויפגשהו ה'. ת"א ויב"ע ואערע בי' מלאכא דהשם, וכ"כ ראב"ע ורשב"ם. ובאמת א"צ להוסיף על המקרא, כי ויפגשהו כאן אינו פועל עצמי כ"א פעל מסבב, וטעמו השם הפגיע בי דבר רע (ליעס איהן איין איבעל טרעפפען), ורבותינו פירשו הפגע הרע, כמין נחש בלעו למשה מראשו עד ירכו עד אותו מקום. והנה פגישה נרדף עם פגע שיורה ענין רע, כמי פגש דוב שכול באיש, אפגשם כדוב שכול, שענינם פגע רע:

ויבקש המיתו. כבר תמה הר"ש בן חפני היתכן שאחרי אשר הרבה הוא ית' לדבר על לב משה להתרצות אל השליחות הנפלאה, איך יחפש כעת סבות ותחבולות להמתוהו אחרי אשר התרצה וכבר החזיק בדרך למלא את השליחות (עי' ראב"ע), ואף שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, מ"מ אין חיוב מיתה על עון קל כזה. ומלבד זה אין אצלו ית' מקום ללשון ויבקש, כי אם הוא לשון בקשת החפץ והרצון, הלא לא יחפוץ ה' במות רשע אף כי בעבדו במשה, ובדבר שאין בו חיוב מיתה. ואם הוא לשון דרישה וחקירה כמו ויבקשו לשלוח יד, גם זה אין לו שייכת לאשר לו היכולת לבלי תכלית. ולולי דעת קדמונינו הייתי אומר שאין ויבקש המיתו מוסב על השם רק על משה, וטעמו ע"י פגישת הדבר הרע נתעורר משה כי נפקד עליו עונו, ולא טוב עשה בהתאחרו בעשיית רצון קונו, וכל כך הגדיל עון זה בעיניו עד שפגישה זו היתה קלה ואינה מספקת לנשוא בו עונו, ואמר בלבו אם אהיה רשע לפני אלהים למה לי חיים, טוב לי להתבטל מן המציאות, ולבחור במותי מבחיי, וזהו ויבקש המיתו, חפץ משה שימיתהו השם. וממעלת משה דבר הכתוב, כמו שביקש יונה קח נא את נפשי כי טוב מותי מחיי, שלא היה רוצה לראות בתוספת כעס על ישראל בראותם כח התשובה ואינם לוקחים מוסר לשוב, גם משה עצמו אמר הרגני נא הרוג ואל אראה ברעתי. דוגמא לזה, וירד ה' בענן ויתיצב, ויקרא (כי תשא ל"ד ה') שפעל ויתיצב ויקרא אינו מוסב על ה' הקדום, רק על משה הקדום דקדום. וכן ויכתוב משה ויצו את יהושע (נצבים ל"ב כ"ב) אין ויצו מוסב על משה הקדום רק על ה' הקדום דקדום, ככה כאן: