הכתב והקבלה · ויקרא · פרק 18 · פסוק 22

ואת זכר לא תשכב. רבותינו למדונו מכאן אזהרה לשוכב ואזהרה לנשכב, קרי ביה נמי לא תשכב בנפעל, השי"ן קמוצה והכ"ף צרוי' (ובכריתות ד' ג') איתא קרי ביה לא תשכיב בהפעיל, וראיתי להחכם רמ"ק שכתב בספר העוין שאין כוונת רבותינו בזה לפרש כן המקרא, יעו"ש. נדמה לעיניו שהיתה כוונת רבותינו בזה לשנות נקודת המלה מן הקל אל הנפעל או אל ההפעיל, לכן אמר שאין דבריהם אלא בדרך רמז ואסמכתא, אמנם המעיין שם בסוגית התלמוד יראה שהיא דרשה גמורה, ואין טענה ממה שאמרו קרי ביה לא תשכיב או לא תשכב, כי אין כוונתם בזה לשנות הנקודה רק לעורר על שנוי המובן (וכמו שהעירותי בכמה מקומות על לשון המורגל בדברי התלמודיים באמרם אל תקרא כך אלא כך), וכאשר נחקור על עיקר דבריהם יראה בעליל שדבריהם אלה מיוסדים על אדני הלשון, כי כל אחד מהפעלים בלשון עברי יש לו פי שנים בהוראתו, הא' פעולה עצמית (זעלבסטטהאֶטיגקייט), והב' פעולה מסבבת (ווירקונג פעראנלאססענדע) והוא כשיש כח באדם למנוע את חברו מפעולה ולא ימנענו, כמו מה תצעק אלי (בבשלח) שפי' תניחם לצעוק כמש"ש, ולפי"ז מלות לא תשכב יש לפרשו באחד משני פנים אלו, אם פעולה עצמית והוא הבא על הזכר, ואם פעולה סבובית והוא המביא זכר עליו שלא ימנע את חברו מלפעול, ובד"ז הוא דומה להפעיל, וזהו שאמרו קרי ביה לא תשכיב רצה לומר שלא נפרש מלת לא תשכב לפעולה עצמית לבד, עד שלא יהיה אזהרה רק לשוכב, אבל גם פעולה מסבבת ונכללה גם כן אזהרה לנשכב; ובזה נפתח לנו שער בינה דעת רבותינו במקומות אין מספר באמרם אל תקרא כך אלא כך, ולדוגמא נעתיק איזה מהם, בפ' בני העיר אל תקרא ולמשנאי אלא ולמשניאי, ובפ' ר"א דמילה ומי איכא למ"ד אשה לאו בת מילה היא והא כתיב ותקח צפורה צור קרי ביה ותקח, והא כתיב ותכרות קרי ביה ותַכְרת, ובמדרש חזית צדיקים ירשו ארץ וישכנו לעד עליה דרשו וישכנו כמו וישכינו, וכן והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו אל תקרא ושמעתיו אלא והשמעתיו, ובב"ר פ"ח אל תקרא ויִשְמְעו אלא ויַשמִיעו, ובפ"ק דחגיגה למען ילמדו קרי ביה ילמדו, ובפ' הנחנקין והיה האיש אשר לא ישמע, קרי ביה לא ישמיע ובפרק כל הנחנקין דרשו לא תנאף כאלו כתיב לא תנאיף, ובפ' ערבי פסחים לא תשא שמו לשוא קרי ביה לא תשיא, ובב"ר פ' כ"ב והאדם ידע כמו הודיע, וכן בפ"ח כי יודע ה' דרך צדיקים הודיע דרך צדיקים, ובפ' י"ד עתה ידעתי כמו הודעתי, (בכורות ל"ג ע"ב) כל מום לא יהיה בו קרי ביה לא יְהַי'; בכל מקומות אלה אשר בהשקפה ראשונה הם תמוהים איך הרשו לעצמם לשנות הקריאה ולהחליף העומד ביוצא, אבל כל דבריהם אלה מיוסדים על אדני חכמת הלשון וכמו שכתבנו, שכל פעל בלשוננו יש לו פי שנים בהוראתו, אם פעולה עצמית או פעולה סבובית, ובאמרם אל תקרא כך אלא כך, כוונתם אל תבין בו פעולה עצמית לבד כ"א אמנם גם פעולה סבובית. ויש עוד דרך אחרת בזה, כי יש הרבה תיבות בכ"ק שתמונתם כפעלים ואינם פעלים באמת, אבל יתבארו כשמות, כמו ארץ מלחה ולא תשב (ירמיה י"ז), שמלת תשב הוא בשאר מקומות פעל עתיד לנכח ולנסתרת, מ"מ שם פירושו תהא מיושבת (בעוואָהנט זיין), וכדמתורגם שם אתיתבת, וכן מקצף ה' לא תשב (שם נ' י"ג) דתרגומו לא תתיתבת, וכן לא תשב ארבעים שנה (יחזקאל כ"ט). וכמו שלעז רש"י שם (ווירד בעזעטצט זיין), ומזה הענין תחלת דבר ה' בהושע, שמלת דבר הוא פעל עבר בכל המקומות, ורש"י יבינהו ע"ד השם כמו דבור, וכן בראשית ברא שלא פי' רש"י לפעל עבר רק לשם דבר כמו בריאה, ויש דומים הרבה לזה (כמ"ש בהאזינו אצל שחת לו), וכן לא תפרמו ולא תמותו ועל כל העדה יקצוף, תרגומו יהא רוגזא, ועמש"ש. והנה לשמות אלה שתמונתם כפעל יתבארו במובן מציאת השם, ר"ל שהענין המכוון בשם זה יהיה מצוי, הכי נמי יש לפרש מלות לא תשכב לשם בתמונת פעל וענינו לא תהיה ענין השכיבה (עס זאָלל קיין ביישלאף זיין), ונכלל בו א"כ אזהרת הפועל השוכב, ואזהרת הנפעל הנשכב, וז"ש קרי ביה לא תשכיב. ובד"ז יתבאר ג"כ מאמר. שדך לא תזרע כלאים, דלר"ע אף המקיים כלאים לוקה (מכות כ"ג ע"ב) דמלת תזרע יש לפרשו ג"כ באחד משני דרכים הנזכרים, אם פעולה סבובית או לשם בתמונת פעל, וטעם לא תזרע לא תהיה ענין הזריעה (עס זאָלל ניכט געזאָעט זיין), והיינו המקיים כלאים. ולפי"ז אין דרשת ר"ע עוקרת לשון המקרא מפשטי', ומ"ש בתלמוד מקיים מנין ת"ל כלאים שדך לא (יעו"ש וברש"י), אינו אלא לסימנא בעלמא, כי באמת דרשה זו מובנת בלשון המקרא עצמו. ודע דר"ע דמפרש לא תזרע למקיים כלאים, הוא בעצמו מפרש אזהרת לא תשכב גם לנשכב, ושניהם גם בדרך אחד יבוארו ומוסכם עם עומק הלשון, והוא הוא ר"ע דדרש (סוטה פ' ה') כל אשר בתוכו יטמא אינו אומר טמא אלא יטמא לטמא אחרים, ע"ש. הנה יפרש מלת יטמא לפעולה סבובית גורם טומאה לאחרים, והוא אם כן מוסכם עם דרכי הלשון כאשר יאמרו גם כן רודפי הפשט על ושב ה"א את שבותך, שטעם ושב השיב, ויש דומים לזה הרבה, וזה עדות על כלל דעת רבותינו שהיא בנויה על יסודות הלשון; מי יתן! ונבין בכל המקומות את דבריהם לאמיתתם, ותסור תלונת המתחכמים, וישתו כולם בצמאון את דבריהם: