הכתב והקבלה · דברים · פרק 30 · פסוק 10

בקול וגו' הכתובה. לפי שהתורה לא ביארה רק כלל כל מצוה ומצוה, ובלתי אפשרי לקיים מצוה מן המצות בלעדי התורה שבע"פ המבארת כל הפרטים והדקדוקים הראוים לכל מצוה ומצוה, לכן הזהיר על קבלת התורה שבע"פ, ועז"א כי תשמע בקול ה"א לשמור מצותיו וחקותיו הכתובה כדי שנוכל לשמור התורה הכתובה צריכים לתורה שבע"פ והוא הנקרא קול. כי דברי התורה שבע"פ שאסור לכותבן מדינא צריך כל חכם לשמעם מקול דברים היוצאים מפי רבו אליו ללמדם, ובתנא דבי אליהו מבואר להדיא שהתורה שבע"פ נקראת קול, דאיתא התם פ"ח ע"פ בלי נשמע קולם אלו ההלכות, ובס"ת (ר"פ ויצא קמ"ז ב') פירושא דאורייתא דבכתב איהו תורה שבע"פ וכו' והיינו קול גדול, ע"ש. ובחנת ותדע כי כמו שיורה שם קול על הקול הגשמי הנשמע לאזנים ע"י הנעת כלי הדבור והנשימה, ככה יורה ג"כ על השמעת המושכלות והמושגות הרוחניות היוצאות מנפלאות תמים דעים ית' בבריאות יצוריו אשר כולם בחכמה נפלאה עשויים להכיר ולהודיע גם לכל חוקר נאמן את בוראו, מענין זה כל לשון קול המוזכר בפי המשורר (תהילים כ״ט:ג׳) קול ה' על המים וגו כולם ע"ד מליצה על הקולות הרוחניות אשר פעולות הנכבדות שבברואים אלה ישמיעו למשכיל יוקר מעשיהם הנפלאות ומציאותן וקיומן והתמדת פעולותיהן על הסדר התמידי יפרסם בקולי קולות הכרת רוממות אל ית', וזהו ג"כ כוונת קול המוזכר באות המטה והבאת היד אל החיק אמר (שמות ד׳:ח׳) קול האות הראשון קול האות האחרון, אף שאין באותות האלה אומר ודברים וקול הברה הזכיר בהן מליצת קול להורות על התגלות יוקר משה איש עושה נפלאות אלה, מבואר מזה המובן הכללי בשם קול הוא בעצמו ענין ההתגלות, אם התגלות מחשבה הנעלמת ע"י כלי דבור נשימה (אייסערונג דער געדאנקען) או התגלות השגה נעלמת הידיעה ע"י הסתכלות בכח התבונה בפלאי הבריאה (ענטדעקקונג, נאטורערשיינונג) וכן התגלות מושכל רצוני, התגלות תוכן המכוון והמובן במאמר סתום תקרא קול (ערקלאֶרונג דעס אינהאלטס), וכן בלשון אשכנזי יש סגנון אחד לקול ולביאור דברים, זה נקרא (לויט) וזה ער- לייטערונג), ולדברינו יובן היטב מה שאמר בתנא דבי אליהו פ"ח ע"פ בלי נשמע קולם אלו ההלכות וכ"ה בילקוט שם, כי ההלכות המה ביאור תורת הכתב והוא המובן בלשון קול לפי המבואר בזה. ומזה קול דברים אתם שומעים (דברים ד׳:י״ב), אם היה אומר דברים אתם שומעים לא היה מובנו כ"א דברים ככתבם וכלשונם שאין בהם תוכן כוונה פנימית רק כוונה חיצונה פשוטה מובנת לכל אדם, אמנם באמרו קול דברים ירצה שהדברים אינם כמשמעם לבד אבל ישנם דברים רוחנים מלובש בהם מובן שכלי, וכולל הביאור שמסר להם בתורה שבע"פ:

תשוב אל ה'. ולמעלה אמר ושבת עד ה"א, וכן בנביאים פעם מחובר תשובה במלת אל ופעם במלת עד, שובה ישראל עד ה"א, קחו עמכם דברים ושובו אל ה' (הושע) וכן (יואל ב׳:י״ג) שובו עדי בכל לבבכם וגו' ואל בגדיכם ושובו אל ה', וטעם שנויים אלו נ"ל שהוא בשנויי סבות המביאות אל התשובה, אם שהתשובה היא מפני יראת העונשים לבד, אם מצד אהבת ה', כי אם התשובה היא מיראת העונש שאין העון נמחק לגמרי, כמאמרם שהזדונות נעשות כשגגות, ורושם החטא עדן מחיצה מבדלת בין האדם למקום ב"ה, בזה מחובר מלת עד עם התשובה, כי אף שבתשובה זו יתקרב האדם ג"כ אל ה', בכל זאת רושם השגגה נשאר עדיין מסך מבדיל בינו למקום ב"ה, וענין השבה עד ה"א כענין בא עד הבית, שטעמו ההתקרבות אל הבית עד שעומד סמוך אליו בריחוק מקום קצת; אמנם אם התשובה היא מאהבת ה' שבזה יתעלה מעלת השב עד שהזדונות נעשות כזכיות, ובמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, כי יתעלה בזה אל דבקות ה' הגמורה, על תשובה מעליתית זו מחובר תמיד התשובה עם מלת אל ה', וכמאמר בא אל הבית, שהטעם בו ההגעה אל תוך הבית ופנימיותו: