הכתב והקבלה · בראשית · פרק 30 · פסוק 37

ויקח לו יעקב. דע כי מה שלקח יעקב מקל לבנה לא עשה מדעת עצמו רק ע"פ המלאך, כי כן אמר יעקב לרחל וללאה שאמר לו המלאך שא עיניך וראה כל העתודים וגו' ואח"כ ויקח לו יעקב מקל לבנה ואין מוקדם ומאוחר בתורה, והנה יעקב כשראה המראה הזאת בחלום ידע שהקב"ה עושה לו נס כדי שלא ירמה אותו לבן, כמ"ש ואלהי אבי היה עמדי, ואמר לולי אלהי אבי ופחד יצחק היה לי, ואחר שראה כי מן השמים עוזרים אותו הציג המקלות ההם כדי שיתקיים הנס ע"י מעשה טבעי' כמו שמצינו שאמר הקב"ה ליהושע במלחמת עי (יהושע ח') שים לך אורב לעיר מאחריו, וכיון שכל מלחמותיהם של ישראל היה ע"י נס מה להם לאורב, אבל צוהו שיעשה דבר להיות סבה לנס, כן יעקב כשאמר לו המלאך שא נא עיניך וראה כל העתודים האלה וגו' הבין שלצורך משל ודמיון נאמר לו (מדברי רב"ח) והדבר מיוסד עם מה שאמרו הראשונים, שכל גזירת עירין שעוד לא יצא מכחניותו אל הפועל באיזה דוגמא וסימן, עדיין אין קיומו מוחלט שיהיה, ואפשרי הוא להתבטל, אמנם אחר שיצא לאיזה פועל ודמיון שוב אינו מתבטל (עיין רא"ם במאמר הארץ אשר אתה שוכב עליה ואמרו עליו קפלה וגו') ולכן צוה הש"י אל הנביאים שיעשו איזה פעולה להתלבש בו דברי נבואתם כדי להחליט קיומם בפעולה זאת, וכן עשה אלישע באמרו (מ"ב י"ג) קח קשת וחצים וגו' הרכב ידך וגו' ירה ויור וגו', והכית את ארם, וכן הוא הענין בחלומות, אף שהחלום מורה לחולמו איזו גדולה וטובה, עדיין אפשרי הוא להתבטל עד בוא הפותר האמתי ופותר את המכוון ומוציאו בשפתיו, עקימת שפתים בזה הוי מעשה להחליט קיומו, כן יעקב כאשר ראה בחלום העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים עשה מעשה המקלות להחליט קיום החלום, ויתכן דלכוונה זו אה"כ (לקמן מ"א) והיה בכל יחם הצאן המקשרות ושם יעקב וגו' שהיה ראוי לומר שם בלא וי"ו, אמנם בכוונה הוסיף אות וי"ו לעורר ששימה זו הוספה היתה על מה שקדם לו והוא החלום. ולפי"ז אין פירוש ויקח לו כמו ויקח לו למך שתי נשים, כי המקלות היו שלו ומה לי ליקח אותם לעצמו, אבל טעם מלת לו, כמו ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים (וירא כ"א) דמלת לו מוסב על ישמעאל, וכמו ויקח לו את כל אלה (לך לך ט"ו י"ד) דמלת לו על המוזכר מקודם שאמר לו ה' קחה לי עגלה משלשת ע"ז אמר ויקח לו שלקח לשמו שלקיחתו את כל אלה לא היתה מדעת עצמו, כ"א לסבת הצווי ממנו ית', כן הכא טעם ויקח לו, לקח המקלות לסבת חלום הנבואי שהראה לו המלאך עתודים העולים וגו' (אויף דעססען פעראנלאססונג), ויתכן יותר ע"ז הפשט, למה שמצאנו אות למ"ד השמוש וחברו מלת אל כהוראת מלת לפני, ויאמר משה אל ה' תרגומו קדם ה'. ויאמר לוט אליהם (וירא י"א י"ח) פי' הריטב"א בפניהם כמו ויהללו אותה אל פרעה לפני פרעה, ריח ניחוח לה' תרגומו קדם ה', ויקחו לי תרומה תרגומו קדמי, קחה לי עגלה משלשת תרגומו קריב קדמי, ויקח לו את כל אלה תרגומו קדמוהי, לפי"ז גם כאן ויקח לו יעקב פירושו לפניו, ומוסב על לבן המוזכר במקרא הקדום, וקיים יעקב בזה מה שאמר ללבן, כי תבא על שכרי לפניך שפירושו אתה בעיניך תראה את הדבר שיסובב ממנו שכרי בהתילדות עקודים ונקודים, וכאן הודיע הכתוב שקיים יעקב דבורו, שלקח את המקלות לפני לבן שבעיניו יראה בהצגתם לעיני הצאן בבואם לשתות. ולהיות שתחבולה זו איננה רק סגולה שאינו במהלך הטבעי הכללי, לכן לא חשש לבן עליו כלל כי אין בכמו אלה תקוה לתועלת גדולה כ"כ, ויעקב סמך על המובטח לו בחלומו העתודים העולים על הצאן: