הכתב והקבלה · בראשית · פרק 14 · פסוק 22

הרימתי ידי. רש"י פי' לשון שבועה מרים אני את ידי אם אעכב לעצמי מן השבי, ולא הבינותי וכי הרכוש דבר יקר כ"כ בעיני אברם עד שהוצרך שבועה לזרוזי נפשו לבלי קחתו, וכי לא יהי' זה בערך אדם גדול כאברם כשבועת שוא וחנם, ובמד"ר אמרי רבנן הרימותי עשאן שירה הד"א זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו, לדעתם הרימותי ענינו רוממות השיר והשבח, וכן ידי כמו תודתי כענין רום ידיהו נשא (חבקוק) שפירושו העליונים ישאו קול תודה (עמ"ש בירים משה ידו, ובפ' ותרומת ידיך), וטעם המקרא יהי' הרימותי ידי וגו' ארומם את אלהי השמים בקול שיר ותודה שלא אצטרך ליקח מכל אשר לך (האָהען דאנק דאסס איך ניכט צו נעהמען דארף), כי ברכת ה' היא העשרתני ולא אצטרך לידי מתנת ב"ו, ואם אקח פי' שלא אצטרך לקחת, כמו אם יראו את הארץ שפירושו שלא יראו. ולולי דבריהם הייתי אומר לשון הרימותי ידי אל ה' מענין הרים יד במלך (במלכים א י״א:כ״ז) שהוא לשון מרידה, וטעם המקרא מרידה גדולה במלכו של עולם היתה חשובה בעיני אם אקח ממך מאומה (איך ווירדע מיך דער עמפאֶרונג פערשולדען זאללטע איך נעהמען), כי בזה היה נראה כאלו משים אני בטחוני באדם ולא במי שהעושר ממנו לבד [ומלת אל להוראת ההתנגדיות כמו הנני אליכם (יחזקאל י״ג:ח׳) דתרגומו הא אנא שלח רוגזא עליכון], וכן לשונם ומעלליהם אל השם (ישעי' ג' ח') פירש"י לנגדו ולהכעיסו וכן ויקם קין אל הבל אחיו כלומר נגדו. ולזה סיים, ולא תאמר אני העשרתי, שלא תאמר, הוי"ו במלת ולא במקום שי"ן כמו דבר אל בנ"י ויסעו שיסעו, ולפירוש זה מלת אם כפשוטו וא"צ לפרשו לשלילה, ואין הרימותי עבר תמורת בינוני מרים אני כלרש"י, כי באמת הוא פעל עבר תלוי (קאָניונקטיפום דוביטאטיפום) בראיית ח"פ שבה"א, כמ"ש הרוו"ה כי כל פעל עבר וודאי (פרעטעריטום אינדיקאטיפום) לעולם ניקוד הה"א שלו בחטף סגו"ל למדבר בעדו או לנכח, כמו השיבונו אליך (לקמן מ"ד) הכינונו (דה"א כ"ט) הכינותי לו שם (ט"ו י"ב), כל אלה בספרים מדוייקים הה"א בחט"ס, וכולם עוברים וודאי בלא ספק ובלא תנאי, אבל פעל עבר תלוי ניקוד הה"א שלו בחטף פת"ח לעולם, כמו אם לא הבאותיו אליך (לקמן מ"ג), עד אשר אם הביאנם (במדבר ל"ב), אם הניפותי (איוב ל"א), כולם בחטף פת"ח ואין אחד מהם שפעולתם עברם וודאי כי כולם תלוים הם בראיית מלת אם שאצלם שהיא מלת התנאי: