התאוו תאוה. מדברי המשורר מבואר כי לא תאוה בלבד היתה, כי היו כופרים גמורים ביכלתו ית', שאמר (תהילים ע״ח:י״ז-י״ח) ויוסיפו עוד לחטא לו למרות עליון בציה וינסו אל בלבבם לשאול אכל לנפשם וידברו באלהים אמרו היוכל אל לערוך שלחן במדבר הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו, לפי"ז נראה לפרש מלת תאוה מענין עד תאות גבעות עולם (ויחי מ"ט) שפירושו גבול, וכן והתאויתם לכם לגבול (מסעי ל"ד יו"ד) וטעם התאוו תאוה הגבילו גדר וגבול בו ית' לאמר זה יש ביכלתו לעשות וזה לא, וכלשון המשורר שם וקדוש ישראל התוו, שייחסו לו גבול וגדר עד כמה כחו מתפשט, לכן סתם הכתוב ולא אמר התאוו תאות בשר כמבואר אח"ז, כי רצה לכלול בלשון התאוו תאוה גם המרי הגדול שהיה בלבם עליו ית', לכן אמרו רבותינו בספרי על היד ה' תקצר אינם מבקשים אלא עלילה יאמרו קצרה יד ה' ואין בו כח לתת לנו שאלתינו:
קריאה במקור
הכתב והקבלה · במדבר · פרק 11 · פסוק 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- HaKtav VeHaKabbalah, Frankfurt 1880
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002009558
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1d360d833eab48758df23419c3d82c5543efe93f7b6a6de53ff26f74bc48ba7e