הכתב והקבלה · שמות · פרק 12 · פסוק 36

וינצלו את מצרים. ת"א ורוקינו ית מצראי, ועל כוונה זו פירשוהו כל המפרשים, עמ"ש על ונצלתם את מצרים (שמות ג' כ"ב). וממה שאמרו רבותינו (ברכות ט') עשאוה כמצולה שאין בה דגים, כמצודה שאין בה דגן, למדנו שתים, הא' שאין עיקר הוראת וינצלו ענין התרקנות, שבאמת לא מצינו לו דמיון ראוי במקרא. והב' שאין המכוון במאמר זה שריקנו את מצרים מכסף וזהב דא"כ אין הדמיון יפה כי אף שהמצולה משוללת מדגים אינה משוללת, מכסף וזהב, כי יש זהב ורב פנינים בשפוני טמוני חול שבמצולה, ראמות וגביש (איוב כ״ח:י״ח) שם בים ועצי אלמוגים. ויראה לדעתם לפרש וינצלו ענין שקיעה, דבר השוקע מלמעלה למטה מחמת כבדו, כלשון צללו כעופרת במים אדירים, שפירש"י צללו כמו שקעו. ולשון מצולה שהונח על עמקי הים הוא בעצמו לשון שקיעה, כי שטח הארץ העמוק והנמוך מן השטח שסביביו למעלה הוא שקוע (נידערגעזענקטער באָדען) וכן כל שטח העמוק ושקוע אף שאין בו מים יקרא מצולה, כמו ההדסים אשר במצולה (זכריה א׳:ח׳) שהוא כנוי לבבל להיותו עמק, וכן האומר לצולה חרבי (ישעיהו מ״ד:כ״ז) ואמרו עליו (זבחים קי"ג) נקרא בבל מצולה שכל מתי מבול נצתללו שם, ובלשון ארמי ישמשו על התפלה (ויתפלל תרגומו וצלי) והיא שקיעה רוחנית, שמכניע את דעתו משפיל את רוחו ומנמיך ראשו בתפלה, ומענין זה אמר כאן וינצלו, כי המצרים שהיו עד הנה נשואי ראש על ישראל ושיעבדו בם לעבודת פרך, ופתאום יהפך עליהם הגלגל לראות עבדיהם אדונים עליהם, יצאו לחרות, וילבישום וינעילום ויעטרום בכלי כסף וזהב, מה מאד נפל לב מצרים בקרבם, טבע רום לבבם בים צרת לבבם, הבושה תכסה פניהם, גאות ראשם תושפל ותשקע ביון הדאגה והפחד. ע"ז אמר וינצלו, שביציאתם בדרך כבוד גדול כזה, יהיו המצרים כבושי פנים בקרקע מפני הבושה, וממראה עיניהם אשר יראו יהיו משוקעים בצרת לבבם ונצללים ביגון לבבם, ומזה אמר הקלירי אוננת וצוללת מאין דליון, (אין בעשטירצונג פערזענקען) ותגדל צרתם עד שתופסק תנועת לבבם ויתעלפו שוכבים כמתים, וזהו מליצתם כמצולה שאין בה דגים, כלומר שקועים בצרתם בלתי תנועת חיים. וגם להאומר כמצודה שאין בה דגן, יתפרש עד"ז. ופירשו וינצלו מענין ובצלצל דגים ראשו (איוב מ׳:ל״א) שפירשוהו אגמון ששוקעים אותו במים והוא כמו רשת לצוד בו דגים, ואין צורך להחליף הלמ"ד בדלי"ת כמ"ש התוס' פסחים קי"ט: