הכתב והקבלה · שמות · פרק 19 · פסוק 3

תאמר וגו' ותגיד. תאמר בלשון רכה, ותגיד דברים הקשים אזהרות ועונשין (רש"י ממכילתא), אין כוונתם האמירה בכ"מ לשון רכה והגדה לשון קשה, כי כתובים רבים יעידו על הפוכם, ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף, ויאמר המלך תלוהו עליו, והגדתם לאבי את כל כבודי; אבל כוונתם רק על שנויי הלשונות שבמקום זה, וילמדונו שנצטוה משה להודיע להם תחלה מתן שכרן של מצות, שהם דברים הנוחים והנעימים לשומעיהם, וגם יגיד להם דברים שאין דעת האדם נוחה בהם והם העונשין המיועדין לעוברים על מצות ה' (כענין חזות קשה הגד לי); והנה האמירה שהיא מתן שכר המצות, וההגדה שהם העונשין, הוא פרשת בחקותי שנאמרה לישראל קודם מתן תורה כמבואר בס"פ משפטים ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים, שנכלל בזה ז' מצות שנצטוו בני נח שבת כבוד אב ואם פרה אדומה ודינין והברכות והקללות שבבהר ובחקותי, כמבואר במכילתא שם, כי משפטים כולל גם העונשין כמו ברוח משפט (ישעי' ד'), מעוצר וממשפט לוקח (שם נ"ג) דתרגומו מיסורין ומפורענות; כי פרשת ואל משה אמר הנאמר בפ' משפטים מקומה כאן ואין מוקדם ומאוחר כמ"ש רש"י שם מפי רבותינו, רק כאן ביארה התורה מה שהי' בינו ית' ובין משה, ושם מה שהי' בין משה לישראל, וב' הפרשיות הם כפרשה אחת, ושתיהן מענין הנעשה קודם מ"ת מדברים (ודלא כראב"ע וכרמב"ן שם), הלא תראה שבפרשה זו כתיב וירד ה' על הר סיני, כאילו נראה השם המיוחד לעיני כל העם, ושם (משפטים כ"ד ט"ז) כי הכבוד הי' על ראש ההר, ורק זה הי' נראה לא השם המיוחד, כי לא יראני וגו', וכן ביאר שם באיזה אופן הי' נראה לבנ"י מראה הכבוד הזה, מה שלא הוזכר כאן, וכמה תתיישב דעת המשכיל בזה, שנודע למקבלי התורה קודם יום מ"ת מה טיבה של תורה זו, בהתודע להם תחלה רוב מצות התורה קודם עמדם במעמד הקדוש לקבלם עליהם בחפץ ורצון: